מטרת החוקרים היתה להעריך את השיעורים והתוצאים של אנדופתלמיטיס לאחר זריקות תוך-זגוגיות (intravitreal injections - IVI) עבור חולים שטופלו מראש עם 5% פובידון-יוד (povidone–iodine - PI) ועם 0.05% כלורהקסידין (chlorhexidine - CHX). תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Ophthalmology Retina.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר עוקבה השוואתי רטרוספקטיבי, במרכז יחיד, והוכללו 8,686 חולים. החוקרים ביצעו 67,695 זריקות אנטי-VEGF בין השנים 2019-2021.
החוקרים ערכו שימוש ברישומי בריאות אלקטרוניים. חולים עם הכנה מוקדמת להזרקה עם PI או CHX נערכו בדיעבד. שימוש במזרקים עם מילוי מראש לעומת מזרקים שאינם ממולאים מראש הוגדר גם בטבלה.
חולים עם אנדופטלמיטיס לאחר הזרקה (postinjection endophthalmitis - PIE) זוהו בין שתי הקבוצות. אנדופטלמיטיס לאחר הזרקה מוגדרת כדלקת של העין מגורמים זיהומיים לאחר IVI. לוגריתם של זווית הרזולוציה המינימלית (logMAR) וחדות הראייה (visual acuity - VA) נקבעו בזמן הזרקת אנטי-VEGF סיבתית, התייצגות אנדופתלמית ומעקב של שלושה חודשים.
תוצאות המחקר הדגימו שסך של 67,695 IVIs ניתנו על ידי 13 מומחי רשתית במהלך תקופת המחקר. סך של 13 מקרים מתוך 32,802 (0.0396%; אחד מתוך 2,523 זריקות) של אנדופטלמיטיס משוער התרחשו בקבוצת ה-PI, ותשעה מתוך 34,893 (0.0258%; אחד מתוך 3,877 זריקות) מקרים בקבוצת ה-CHXי(P= 0.395).
עבור קבוצת ה-PI, היו שני מקרים חיוביים של אנדופטלמיטיס (0.0061%, 1 מתוך 16,401), בהשוואה לשני מקרים בקבוצת CHX (0.00573%, 1 מתוך 17,447) (P = 1.000). לא נצפה הבדל משמעותי ב-logMAR VA הממוצע של PI ו-CHX בהזרקה סיבתית (P = 0.3851), אנדופתלמיטיס (P = 0.7718) ומעקב של שלושה חודשים (P = 0.6152).
ירידה משמעותית באנדופטלמיטיס משוער (P = 0.0445) ובמקרים חיוביים לתרבית (P = 0.0130) היתה נוכחת עבור IVI שמולא מראש בהשוואה לזריקות ללא מילוי מראש.
החוקרים הסיקו כי לא נמצא הבדל מובהק בשיעור האנדופתלמיטיס או בתוצאי הראייה בקבוצת CHX בהשוואה לקבוצת ה-PI. מזרקים מלאים מראש היו קשורים להפחתה משמעותית בשיעור אנדופתלמיטיס.
דרושים מחקרים רב מרכזיים נוספים כדי לאמת את היעילות והבטיחות של CHX בהשוואה ל-PI להכנת IVI.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות