במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, החוקרים שאפו לתקף מודל ניבוי לזיהוי חולים בסיכון גבוה לסוכרת חדשה בקרב חולים קרדיווסקולריים יציבים ללא סוכרת מסוג 2, תוך שימוש בתרופה לורקסרין (lorcaserin) לירידה במשקל.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 21,143 מטופלים משני ניסויים קליניים של TIMI, מחולקים לקבוצת פיתוח (~2/3) וקבוצת תיקוף (~1/3). התוצא העיקרי שהוערך היה הופעת סוכרת חדשה, כאשר בתחילה היו 27 משתני סיכון מועמדים. באמצעות רגרסיה רב-משתנית של Cox לבחירת משתנים, המודל התמקד בחמישה מנבאים מרכזיים: המוגלובין מסוכרר, גלוקוז בצום, גיל, אינדקס מסת גוף והיחס בין טריגליצרידים לליפופרוטאינים בצפיפות גבוהה.
מתוצאות המחקר עולה כי סוכרת חדשה התרחשה ב-1,013 חולים (7.7%) במהלך חציון מעקב של 2.3 שנים. מודל הסיכון הראה הבחנה טובה (Harrell's C-indices: רווח בר סמך 95%, 0.802 בקבוצת הפיתוח [0.788-0.817] ו-0.807 [0.788-0.826] בקבוצת התיקוף), ועקומת הכיול הראתה שהוא מכויל היטב (2.5 year-AUC היה 81.2).
יש לציין כי בעוד שיחסי הסיכון לפתח סוכרת היו דומים בקבוצות סיכון שונות (סיכונים שנתיים של <1%, 1%-5% ו->5%), הפחתת הסיכון המוחלטת השתנתה באופן מובהק והדגימה שיפוע של פי 6 מקבוצות הסיכון הנמוכות ביותר לגבוהות ביותר (p=0.027).
החוקרים סיכמו כי מודל הסיכון הקליני מנבא ביעילות את הופעתה של סוכרת חדשה, מה שמצביע על התועלת שלו בשיפור הטיפול המותאם אישית ובהנחיית החלטות טיפוליות בחולים בסיכון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות