*הכתבה הינה סיקור של הסימפוזיון ואינה מהווה המלצה טיפולית
**המינון המאושר של אילומיה על ידי משרד הבריאות בישראל הינו 100 מ"ג/מ"ל, יש לעיין בעלון לרופא למידע נוסף.
מסרים עיקריים:
- טיפול במינון כפול של tildrakizumab יעיל יותר מטיפול במינון רגיל, בעיקר בחולים עם מחלה קשה, השמנת יתר או איזורים קשים לטיפול**.
- במחקר עולם אמיתי חל שיפור גדול במדד well-being של מטופלי פסוריאזיס**.
- הטיפול יעיל מאד באיזורים קשים לטיפול – במיוחד בכפות ידיים ורגליים – איזור שהטיפול בו חשוב במיוחד למטופלים**.
- הטיפול בטוח מאד – מחקרים ארוכי טווח הראו שכמעט ולא נדרש מעקב מעבדתי , וכן שהסיכון לממאירות הוא נמוך מהצפוי באוכלוסיה**.
הרצאה של פרופ׳ אולריך מרוביץ – מה באמת חשוב לחולים?
פרופ' אולריך מציין שהתמונה הקלינית היא רק חלק מהסיפור בפסוריאזיס, ויש השפעות מעבר לעור על בריאות, תעסוקה והמצב הנפשי והחברתי. חשוב להבין מה חשוב למטופל, ולהתאים לכך את מטרת הטיפול.
מאמר שפורסם בעיתונות למטופלים דן בקשר בין מחלת עור קשה למחלת פרקים ומחלת כלי דם סמויה. זה הלחיץ מאד את אחד המטופלים, ומסקנתו של פרופ׳ אולריך היא שיש לפרסם באחריות ולהסביר למטופלים. חשוב להעצים את החולה: ״אני אעזור לך לטפל במחלתך״. חשוב הקשר והאמון עם המטפל והמשפחה שתומכת בחולה.
לדוגמה, המילה ״דיאטה״ יכולה להעליב, וגם כרוכה בעלויות רבות שאולי המטופל לא יכול לעמוד בהם, ותחושת בושה. יש להסביר לגבי שינוי תזונה בצורה לא מבהילה על מנת להגביר את היענות המטופל.
מחקר שהוביל פרופ׳ מרוביץ (3) בדק במחקר ״חיים אמיתיים״ את הPatient-reported well-being. המחקר נעשה בכל אירופה, עקבו שנתיים אחרי 500 מטופלים. שואלים את המטופל, המשפחה והרופא איך הם מרגישים באמצעות שאלון בן 5 שאלות שנקרא WHO-5. השאלון מתוקף במדינות רבות ומחלות שונות. נמצא שחולי פסוריאזיס קרובים ב-well-being שלהם לחולות סרטן שד וחולי סוכרת.
לעומת זאת, 16 שבועות לאחר טיפול ב-tildrakizumab – ערכי הwell-being הופכים קרובים לממוצע האירופאי.
לאחר טיפול ממושך – יש אף שיפור נוסף באיכות החיים. במחקר נצפה גם שיפור מובהק גם בשביעות הרצון של המשפחה.
פרופ׳ מרוביץ מציין ש-WHO-5 זהו primary endpoint חדש בפסוריאזיס. מדד זה טוב גם להערכת התגובה לאורך זמן.
כמו כן, נתוני מחקר עולם אמיתי (3) הראו שיפור משמעותי בערכי PASI כבר בשבוע 16 עם הגעה ל-PASI ממוצע פחות מ-3, וירידה בשבוע 52 ל-PASI ממוצע פחות מ-2! כאשר לאחר שנה – קרוב ל-90% מהחולים הגיעו ל-PASI פחות מ-3 (פרופ׳ מרוביץ מציין שבגלל שכעת ה-PASI ההתחלתי במחקרים הוא נמוך, עוברים להתייחס ל-PASI אבסולוטי ולא רק לאחוזי השיפור).
השפעה מרשימה דומה היתה על מדדי איכות חיים, כאב, ארטרלגיות, עייפות.
באותו מחקר (3) נראה גם שיפור משמעותי בטיפול באיזורים קשים:
קרקפת – 82% נקיים/כמעט נקיים בשבוע 16, 88% אחרי שנה.
כפות ידיים ורגליים – 85% נקיים/כמעט נקיים בשבוע 16, 94% אחרי שנה – חשוב מאד לחולים.
בטיחות:
הבטיחות היתה מצויינת, גם במינון הכפול (המינון המאושר של אילומיה על ידי משרד הבריאות בישראל הינו 100 מ"ג/מ"ל, יש לעיין בעלון לרופא למידע נוסף). רק בחולה אחד היתה תופעת לוואי חמורה לטיפול.
מעקב בדיקות דם אחרי 100 חולים - לא היה שינוי בבדיקות דם, ולכן ממליצים לבדוק כעת רק כל 6 חודשים.
מבחינת long term safety – התרופות מקבוצת נוגדי IL23 נחשבות מאד בטוחות גם לטווח ארוך. מאידך ידוע שאם מפסיקים את הטיפול המחלה תחזור.
לגבי התפתחות סרטן עור – קשה עדיין לענות על שאלה זו. מחקר פרה-קליני מצא שבהיעדר IL23 מתפתחים פחות גידולים בעכברים (4). מחקר משותף שעשו פרופ׳ כרידין מישראל ופרופ׳ טאצ׳י מגרמניה (5) מצא ששכיחות התפתחות גידולים אף נמוכה יותר במטופלים בנוגדי IL23.
יש לציין כי במקרה של ממאירות ממליצים להפסיק בכל מקרה את הטיפול ולטפל בממאירות.
הרצאה של פרופ׳ אנה לופז – long-term treatment individualisation: a journey to better patient outcome
פרופ׳ לופז הראתה תמונה של חולה עם פסוריאזיס מפושטת. היא ציינה שכולנו רואים חולים כאלה, ושחשוב לטפל מוקדם בחולים הקשים, כי זה יכול לשנות את חייהם.
איזה חולים אנו מזהים כחולים מורכבים? אילו מחקרים קיימים לגבי הטיפול בחולים אלה? ומה הטיפול שנבחר עבורם?
מטופלים מורכבים:
- מטופלים בעלי פסוריאזיס קשה
- מטופלים שנכשלו בטיפולים קודמים
- נגעים באיזורים קשים לטיפול – קרקפת, גניטליה
- מטופלים עם השמנה או קומורבידיות אחרת
מטופלים עם השמנה: מטופלים אלה מגיבים פחות טוב לטיפולים ביולוגיים, ונדרשת התאמת מינון. מטופלים עם BMI גבוה נוטים יותר להפסיק טיפול בגלל חוסר יעילות. בחלק מהטיפולים הביולוגיים ניתן לשנות את המינון במקרה של חוסר תגובה או בהתאם למשקל (לדוגמה cosentyx, bimzalex, ustekinumab). התרופה tildrakizumab היא התרופה היחידה ממעכבי IL-23 שבמקרים של חוסר תגובה או משקל מעל 90 ק״ג ניתן לתת במינון כפול (המינון המאושר של אילומיה על ידי משרד הבריאות בישראל הינו 100 מ"ג/מ"ל, יש לעיין בעלון לרופא למידע נוסף).
מחקר שנעשה בחולים הסובלים מהשמנת יתר הראה שהתגובה לטיפול היתה טובה יותר במינון הגבוה (200 מ"ג בשבועות 0 ו-4, ואח"כ כל 12 שבועות), והתגובה הטובה נשמרה לאורך זמן (1).
גם לגבי חולים קשים – PASI התחלתי גבוה מ-20 – התגובה היתה טובה יותר אם נטלו את המינון הגבוה – 60% הגיעו ל-PASI90 לעומת 48.6% במינון הרגיל.
מחקר נוסף מאיטליה (2) בדק את נתוני המטופלים לאחר 16 שבועות ומצא שטיפול באיזורים קשים לטיפול, מטופלים שמשקלם מעל 90 ק״ג וחולים עם PASI >16 הגיבו טוב יותר למינון הגבוה.
לפי המחקר הנ״ל (2) ניתן לתת מינון כפול מההתחלה בגלל היעילות הגבוהה. ישנה אפשרות להתחיל במינון גבוה יותר ולרדת, או להתחיל מינון נמוך ולעלות במקרה שאין תגובה. פרופ׳ לופז ממליצה להתחיל בכל מקרה במינון הגבוה בגלל אחוזי התגובה הגבוהים יותר כפי שמופיע בגרף מטה.
ספרות:
1. Thaçi D, Gerdes S, Du Jardin KG, Perrot JL, Puig L. Efficacy of Tildrakizumab Across Different Body Weights in Moderate-to-Severe Psoriasis Over 5 Years: Pooled Analyses from the reSURFACE Pivotal Studies. Dermatol Ther. 2022;12(10):2325-2341. doi:10.1007/s13555-022-00793-z
2. Gargiulo L, Ibba L, Cascio Ingurgio R, et al. Comparative effectiveness of tildrakizumab 200 mg versus tildrakizumab 100 mg in psoriatic patients with high disease burden or above 90 kg of body weight: a 16-week multicenter retrospective study - IL PSO (Italian landscape psoriasis). J Dermatol Treat. 2024;35(1):2350760. doi:10.1080/09546634.2024.2350760
3. Augustin M, Sommer R, Daudén E, et al. Patient-reported well-being in value-based care using tildrakizumab in a real-world setting: protocol of a multinational, phase IV, 1-cohort prospective observational study (the POSITIVE study). BMJ Open. 2023;13(2):e060536. doi:10.1136/bmjopen-2021-060536
4. Jantschitsch C, Weichenthal M, Proksch E, Schwarz T, Schwarz A. IL-12 and IL-23 affect photocarcinogenesis differently. J Invest Dermatol. 2012;132(5):1479-1486. doi:10.1038/jid.2011.469
5. Kridin K, Abdelghaffar M, Mruwat N, Ludwig RJ, Thaçi D. Are interleukin 17 and interleukin 23 inhibitors associated with malignancies?-Insights from an international population-based study. J Eur Acad Dermatol Venereol JEADV. 2024;38(2):315-324. doi:10.1111/jdv.19520
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות