ההיארעות והפרוגנוזה של דימום גדול (major bleeding) בעקבות התערבות כלילית מלעורית (PCI, percutaneous coronary intervention) וניתוח מעקפים (CABG, coronary artery bypass grafting) עבור מחלת עורק כלילי ראשי שמאלי (left main coronary artery disease) לא הוכחו. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, ביקשו חוקרים לבחון את השיעורים והתוצאים של דימום גדול לאחר רה-ווסקולריזציה בשל מחלת עורק כלילי ראשי שמאלי.
עוד בעניין דומה
במחקר EXCELי(Evaluation of XIENCE versus Coronary Artery Bypass Surgery for Effectiveness of Left Main Revascularization), 1,905 מטופלים עם מחלת עורק כלילי ראשי שמאלי, שלא טופלו בעבר עם סטנט או מעקף, חולקו באקראי לביצוע התערבות כלילית מלעורית (n = 948) או ניתוח מעקפים (n = 957) ומעקב במשך 5 שנים. דימום גדול הוגדר כדימום מז'ורי או מינורי לפי TIMIי(Thrombolysis In Myocardial Infarction), דימום מסוגים 3-5 לפי BARCי(Bleeding Academic Research Consortium) או כל דימום משמעותי שדרש עירוי דם. הקשר בין דימום גדול לתמותה לאחר מכן הוערך במודלים של רגרסיה של קוקס מותאמת לזמן.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 5 שנים, 217 חולים (11.4%) חוו לפחות אירוע דימום גדול אחד. שיעורי הדימום הגדול למשך 5 שנים היו 7.9% עבור התערבות כלילית מלעורית ו-14.8% עבור ניתוח מעקפים (יחס סיכויים 0.48; רווח בר-סמך 95%: 0.36-0.65; P <0.0001). באופן ספציפי, שיעורי הדימום הגדול בבית החולים היו נמוכים יותר לאחר התערבות כלילית מלעורית (3.8% לעומת 13.5%; יחס סיכויים 0.25; רווח בר-סמך 95%: 0.17-0.37), בעוד ששיעורי הדימום הגדול לאחר השחרור היו נמוכים לאחר ניתוח מעקפים (4.5% לעומת 2.0%; יחס סיכויים 2.33; רווח בר-סמך 95%: 1.33-3.09; Pinteraction < 0.0001). יש לציין כי כל 41 אירועי הדימום הגדול לאחר השחרור מהתערבות כלילית מלעורית התרחשו בחולים שקיבלו טיפול כפול נגד טסיות. יתר על כן, אירועי הדימום הגדול במהלך תקופה של 5 שנים היו קשורים בסיכון גבוה יותר באופן מובהק לתמותה מכל סיבה (יחס סיכויים מותאם 2.71; רווח בר-סמך 95%: 1.95-3.77; P <0.0001), בין אם אירועים אלו התרחשו בבית החולים או לאחר השחרור (Pinteraction = 1.00) והן לאחר שתי ההתערבויות (Pinteraction = 0.95), עם עלייה בתמותה שנבעה מסיבות קרדיו-וסקולריות וגם מסיבות שאינן קרדיווסקולריות.
החוקרים מסכמים כי ניתוח מעקפים היה קשור לשיעור גבוה יותר למשך 5 שנים לכל דימום גדול ובפרט דימום גדול בבית החולים, בעוד שדימום גדול לאחר השחרור היה נפוץ יותר לאחר התערבות כלילית מלעורית. כמו כן, דימום גדול שהתרחש לאחר שני ההליכים נקשר לתמותה קרדיווסקולרית ושאינה קרדיווסקולרית מוגברת בתוך 5 שנים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות