היכולת של מדדי סיכון לדימום לנבא דימום חמור (Major Bleeding - MB) או דימום לא חמור בעל משמעות קלינית (Clinically Relevant Nonmajor Bleeding - CRNMB) היא נושא שנוי במחלוקת, במיוחד בנבדקים שנמצאים בטיפול במסגרת קהילתית. בנוסף, טרם נמצא דרך לנבא דימום באמצעות משתנים פשוטים.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה לאשש כי אנמיה חמורה מהווה גורם מנבא עיקרי עבור הערכה של הסיכון לדימום בנבדקים הנוטלים אנטגוניסטים לויטמין K (Vitamin K Antagonists - VKA). מטרה משנית של המחקר היתה לבחון את היכולת של מדדים שונים לניבוי דימום לזהות נבדקים שנמצאים בסיכון מוגבר לדימום. בנוסף, החוקרים בחנו את ההשפעה של ירידה תפקודית על היארעות דימומים.
במחקר עוקבה פרוספקטיבי זה, שנקרא CACAO, השתתפו מספר רב של מרכזים רפואיים. במחקר נכללו נבדקים שקיבלו מרשם לטיפול מניעתי עם נוגדי קרישה מרופא המשפחה (General Practitioner - GP) בשל פרפור פרוזדורים שלא ממקור מסתמי (Nonvalvular Atrial Fibrillation - NVAF) ו/או רקע של אירוע תסחיפי-קרישתי בורידים (Venous Thromboembolism - VTE).
מידע על אודות מאפייני הנבדקים נאסף בעת הצטרפותם למחקר על ידי GP אשר עקבו אחרי הנבדקים בתדירות שנתית, כמקובל. MB ו-CRNMB היוו התוצא העיקרי כעבור שנה לטיפול. במסגרת המחקר נבחנו 13 מדדים שונים.
תוצאות המחקר הדגימו כי אנמיה נמצאה במתאם חזק מאוד עם MB (יחס סיכונים של 2.77, רווח בר-סמך של 95%, 1.2-6.36) במיוחד במקרים בהם היתה אנמיה חמורה (יחס סיכונים של 12.9, רווח בר-סמך של 95%, 2.76-60.35). 12 מתוך 27 מקרים של MB לא זוהו על ידי לפחות מחצית מהמדדים לניבוי דימום. לעומת זאת, ירידה בתפקוד זוהתה כגורם סיכון חדש עבור MB (יחס סיכונים של 2.45, רווח בר-סמך של 95%, 1.13-5.31).
מסקנת החוקרים היתה כי אנמיה מהווה מדד פרוגנוסטי משמעותי המקושרת להיארעות דימום. ממצאי המחקר מציעים כי על GP להתחשב גם בירידה בתפקוד בעת הערכת הסיכון לדימום.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות