שתי מטא-אנליזות אחרונות מצאו כי 22%-23% מהחולים עם פולימיאלגיה ראומטיקה - PMRי(Polymyalgia Rheumatica) סובלים מוסקוליטיס תת קלינית. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את השכיחות, המאפיינים והתוצאים של וסקוליטיס תת קלינית באוכלוסיית חולי PMR.
עוד בעניין דומה
החוקרים כללו בדיעבד חולים עוקבים עם מחלה בספקטרום של PMR ו-GCA (Giant Cell Arteritis), שהציגו תסמינים מבודדים של PMR, עברו הדמיית FDG PETי(Fluorodeoxyglucose Positron Emission Tomography) בין 2003 ל-2020 והיו במעקב במשך 6 חודשים לפחות. וסקוליטיס הוגדרה כספיגת FDG בדרגה 2 ומעלה בכל כלי דם.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 337 חולים שנכללו במחקר, 31 (9%) סבלו מוסקוליטיס תת קלינית. מבין אלה עם וסקוליטיס תת קלינית, 21 (58%) סבלו מוסקוליטיס מבודדת של כלי דם גדולים, שלושה (10%) סבלו מוסקוליטיס מבודדת של כלי דם גולגולתיים ושבעה (23%) סבלו מוסקוליטיס הן של כלי דם גולגולתיים והן של כלי דם גדולים.
מינוני הגלוקוקורטיקואידים ההתחלתיים ובמהלך המעקב היו גבוהים יותר בחולים עם וסקוליטיס תת קלינית עד 12 חודשים לאחר האבחנה (P < 0.001). עם זאת, לא היה הבדל מובהק במשך הטיפול עם גלוקוקורטיקואידים בין שתי הקבוצות (25 לעומת 20 חודשים, P = 0.187).
כמו כן, אנליזות רגרסיה של הסיכון הפרופורציונלי של קוקס לא גילו הבדל בשיעור החולים שהצליחו להפסיק טיפול עם גלוקוקורטיקואידים (יחס סיכונים 0.78 [רווח בר-סמך 95%: 0.49-1.25], P = 0.303) או בשיעור החולים שחוו הישנות (יחס סיכונים 0.82 [רווח בר סמך 95%: 0.50-1.36], P = 0.441).
החוקרים מסכמים כי 9% מחולי PMR בלבד הפגינו וסקוליטיס תת קלינית, עם העדפה לוסקוליטיס של כלי דם גדולים. לא היו הבדלים בשיעורי הישנות או במשך הטיפול עם גלוקוקורטיקואידים. עם זאת, חולים עם וסקוליטיס תת קלינית קיבלו מינונים גבוהים יותר של גלוקוקורטיקואידים עד 12 חודשים לאחר האבחנה.
נדרשים ניסויים התערבותיים פרוספקטיביים כדי להעריך את התוצאים של חולי PMR עם וללא וסקוליטיס תת קלינית, המטופלים עם פרוטוקול גלוקוקורטיקואידים דומה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות