למרות שהיפומגנזמיה שכיחה בסוכרת מסוג 2, התייצגות קלינית עם היפומגנזמיה חמורה היא נדירה. מספר תרופות פומיות להורדת רמת הגלוקוז בדם יכולות להפחית את ריכוזי המגנזיום בסרום ומספר מקרים חמורים של תופעות לוואי דווחו בנוגע לאגוניסט לרצפטור GLP1.
עוד בעניין דומה
במקרה הנוכחי, התקף חריף עם היפומגנזמיה חמורה ככל הנראה נבע משימוש במספר תרופות במקביל, כולל סמגלוטייד, אף על פי שהיה הפרש זמנים בין התופעה לבין הפסקת השימוש בתרופה בשל בחילות והקאות.
בתיאור מקרה שפורסם לאחרונה בכתב העת The American journal of case reports מתועדת אישה בת 73 עם סוכרת מסוג 2 שטופלה במספר תרופות פומיות הידועות כמפחיתות מגנזיום בסרום (מטפורמין, גליקלאזיד, סיטאגליפטין, אזומפרזול) לאחר התמוטטות בבית ללא עדים וללא תסמינים מקדימים.
היא הפסיקה טיפול במינון נמוך של סמגלוטייד (0.25 מ"ג תת עורי שבועי) שבועיים לפני כן, וההשפעות השליליות על מערכת העיכול חלפו.
נמצא שיש לה רמות מגנזיום בסרום שאינן ניתנות לזיהוי (<0.3 מילימול/ליטר) והיפוקלצמיה. היא הגיבה היטב למתן אלקטרוליטים והשתחררה כעבור יומיים.
שלושה שבועות לאחר השחרור, ריכוזי המגנזיום והסידן שלה בסרום היו בטווח הייחוס עקב תיסוף של שני המינרלים. היא דיווחה באופן ספונטני כי התכווצויות השרירים הממושכות שלה חלפו לאחר השחרור.
המאפיינים הקליניים ומהלך המחלה שלה העלו כי היתה לה היפומגנזמיה כרונית לא מזוהה הקשורה לריבוי תרופות שהתקדמה לרמה חמורה מבחינה קלינית, עם תרומה סבירה של סמגלוטייד בו השתמשה לאחרונה.
לסיכום, מומלץ ניטור תקופתי של ריכוזי המגנזיום בסרום בקרב אנשים בסיכון עם סוכרת מסוג 2, מיוון שההתייצגות הקלינית של היפומגנזמיה חמורה יכולה להיות פתאומית וללא סימני אזהרה מוקדמים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות