מחלת לב היא גורם המוות השני בשכיחותו בקרב חולי סרטן ריאות (LC), כאשר מחלת לב וכלי דם לאחר ניתוח (CVD) מקושרת בדרך כלל לדיסקציה של קשריות לימפה (LND).
עוד בעניין דומה
במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את הקשר בין דיסקציה של קשריות לימפה לבין תמותה ממחלות קרדיווסקולריות לאחר ניתוח בחולים עם סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים (NSCLC). הם התמקדו בקביעת המספר האופטימלי של קשריות הלימפה שיש לנתח כדי למזער תמותה קרדיווסקולרית.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Scientific reports, החוקרים שאפו להעריך את ההשפעה של היקף דיסקציית קשריות הלימפה על תמותה קרדיווסקולרית בחולים עם סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים.
החוקרים השתמשו במסד הנתונים SEERי(Surveillance, Epidemiology, and End Results). הם איתרו 154,566 חולים עם סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים (IA-IIIA) שעברו ניתוח מרפא בין 2000 ל-2020 במרכז יחיד.
המחקר כלל שתי קבוצות חולים מובחנות המבוססות על מצב קשריות הלימפה: אלה עם קשריות לימפה מעורבות ואלה עם קשריות שאינן מעורבות. עבור חולים עם קשריות לימפה שאינן מעורבות, הסף האופטימלי של דיסקציית קשריות לימפה נמצא כ-3 ללא טיפול בקרינה (יחס סיכון 0.909, רווח בר סמך 95%, 0.841-0.982, p = 0.016) וכ-11 עם טיפול בקרינה (יחס סיכון 0.877, רווח בר סמך 95%, 0.757-1.015, p = 0.079). עבור חולים עם קשריות לימפה מעורבות, נקודת השבירה המבנית ביחס קשריות הלימפה הייתה 0.53 (p < 0.001).
מתוצאות המחקר עולה כי הסף האופטימלי של דיסקציית קשריות לימפה יכול להשפיע באופן מובהק על תמותה קרדיווסקולרית, כאשר דיסקציה עודפת עלולה להוביל לשיעור גבוה יותר של אירועים קרדיווסקולריים, כפי שהוכח על ידי ממצאים מקבוצה מרכזית יחידה (200 חולים) שבה דיסקציית של 10-12 קשריות לימפה הייתה קשור לעלייה ניכרת באירועים קרדיווסקולריים (יחס סיכון 18.870, p = 0.044).
החוקרים סיכמו כי שיקול זהיר של מספר קשריות הלימפה שמנותח במהלך ניתוח עבור סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים יכול להשפיע על תוצאים קרדיווסקולריים. הם ציינו כי דיסקציה עודפת, במיוחד בנוכחות טיפול בקרינה, עלולה להגביר את התמותה הקרדיווסקולרית, מה שמצביע על צורך בגישות כירורגיות מותאמות המבוססות על מאפייני המטופל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות