למרות שנצפו שיעורים גבוהים של טיפול מקדים עם מעכבי P2Y12 (ניתן לפני אנגיוגרפיה כלילית) עבור תסמונת כלילית חריפה ללא עליות במקטע ST (NSTE-ACS, non–ST-segment elevation acute coronary syndrome), דפוסי הטיפול הנוכחיים בארה"ב אינם מובנים היטב.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, חוקרים ביקשו להעריך את המגמות הזמניות בארה"ב, השונות והתוצאים הקליניים של טיפול מקדים עם מעכבי P2Y12 בחולי NSTE-ACS.
האנליזה כללה חולים עוקבים שעברו הליך פולשני מוקדם ל-NSTE-ACS (אנגיוגרפיה כלילית תוך 24 שעות מהגעה) ממאגר הנתונים של רישום NCDR Chest Pain-MI (National Cardiovascular Data Registry Chest Pain-Myocardial Infarction Registry).
החוקרים ביצעו אנליזה של מגמת הזמן על העוקבה המלאה בין 1 בינואר 2013 ל-31 במרץ 2023. לאחר מכן, הם השתמשו בעוקבה עדכנית יותר (מ-1 בינואר 2019 עד 31 במרץ 2023) שכללה מערך מלא של משתנים, לצורך בניית מודלים רגרסיביים היררכיים שמטרתם לכמת את השונות בשימוש בטיפול מונע בין מטפלים ומוסדות שונים.
עבור עוקבה עכשווית זו, בוצעה אנליזת משתנים אינסטרומנטלית, תוך שימוש בהעדפת המטפל כמשתנה אינסטרומנטלי, להשוואת תוצאים בבתי החולים בין מטופלים שקיבלו טיפול מקדים לבין אלה שלא.
תוצאות המחקר הדגימו כי השימוש בטיפול מקדים עם מעכבי P2Y12 ירד מ-24.8% ברבעון הראשון של 2013 ל-12.4% ברבעון הראשון של 2023. מתוך העוקבה העכשווית שכללה 110,148 מטופלים (2019-2023; גיל ממוצע 63.9 ± 12.5 שנים; 33.0% נשים), 17,509 (15.9%) קיבלו טיפול מקדים.
בנוסף, נצפתה שונות מובהקת בשימוש בטיפול מקדים עם מעכבי P2Y12 (טווח: 0%-100%). מודל הרגרסיה ההיררכית הראה שמטופלים דומים עשויים להציג הבדל של יותר מפי שלושה בסיכוי לקבל טיפול מונע, בהתאם למטפל או למוסד (יחס סיכויים חציוני 3.74 [רווח בר-סמך 95%: 3.57-3.91] ו-3.63 [רווח בר-סמך 95%: 3.51-3.74], בהתאמה).
יתר על כן, אנליזת משתנים אינסטרומנטלית חשפה כי לא היו הבדלים מובהקים בתמותה מכל סיבה בבית החולים (1.5% מול 1.7%; P = 0.07), באוטם חוזר של שריר הלב (0.6% מול 0.6%; P = 0.98) או בדימומים חמורים (2.7% מול 2.8%; P = 0.98) בין מטופלים שקיבלו טיפול מקדים לבין אלה שלא. עם זאת, עבור חולים שעברו ניתוח מעקפים לעורקים כליליים, טיפול מקדים היה קשור למשך שהייה ארוך יותר בבית החולים (11.2 ± 5.1 ימים לעומת 9.8 ± 5.0 ימים; P < 0.01).
החוקרים מסכמים כי ברישום הלאומי בארה"ב נצפתה שונות מובהקת בשימוש בטיפול מקדים עם מעכבי P2Y12 בקרב חולי NSTE-ACS. לאור היעדר יתרונות ברורים והאפשרות לאשפוז ממושך, ממצאים אלה מדגישים את הצורך במאמצים לשיפור הסטנדרטיזציה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות