בקרב חולים עם חסימת כלי דם גדולים (large vessel occlusion - LVO) וליבות איסכמיות גדולות, לעתים קרובות יש צורך לקבל החלטות קריטיות לגבי DHC או WLST מוקדם.
עוד בעניין דומה
מטרת החוקרים היתה להעריך ניצול של כריתת מוח דקומפרסיבית (decompressive hemicraniectomy - DHC), נסיגה מוקדמת של טיפול מקיים חיים (withdrawal of life -sustaining therapy - WLST) וגורמים הקשורים אליהם בחולים עם שבץ מוחי גדול ממחקר ה- SELECT2.
במחקר שפורסם בכתב העת Annals of Neurology, החוקרים ביצעו אנליזה של כל אוכלוסיית המחקר של SELECT2. 352 חולים עם שבץ מוחי עקב LVO וליבות איסכמיות גדולות חולקו באקראי לכריתת פקקת אנדווסקולרית (endovascular thrombectomy EVT) או ניהול רפואי.
החוקרים השוו את השימוש ב-DHC ו-WLST מוקדם תוך שבעה ימים לאחר ההקצאה האקראית. הוערכו עוד תוצאים תפקודיים (ציון Rankin מותאם) לאחר החלטות אלו.
במחקר הוכללו 352 חולים. מתוכם, 55 קיבלו DHC ו-81 עברו ל-WLST מוקדם. מטופלים שטופלו עם EVT היו בסבירות גבוהה יותר לעבור DHC (16% לעומת 15%, סיכון יחסי מותאם= 1.19, רווח בר סמך 95% 0.75–1.88, p = 0.46) או WLST (22% לעומת 24%, סיכון יחסי מותאם= 0.94, רווח בר סמך 95% 0.66-1.34, p = 0.72).
DHC שימש בתדירות גבוהה יותר בחולים צעירים יותר ו-WLST שימש יותר בחולים מבוגרים. יעילות EVT נשמרה לאחר התאמה ל-DHC (יחס סיכויים כלליים מותאם=1.68, רווח בר סמך 95%: 1.24-2.11, p < 0.001), ללא אינטראקציה בין DHC לטיפול (p-interaction = 0.93).
לאחר שנה, 21% מהמטופלים שטופלו עם DHC היו אמבולטוריים; התוצאים היו גרועים באופן כללי לאחר WLST מוקדם.
החוקרים הסיקו כי במחקר ה-SELECT2 של חולים עם ליבה איסכמית גדולה, DHC בוצע באחד מתוך שישה חולים ו-WLST מוקדם בוצע באחד מחמישה חולים, ללא הבדלים המתבססים על טיפול עם EVT או ניהול רפואי, ואף לא רפרפוזיה מוצלחת.
DHC או WLST לא גרעו מתועלת הטיפול בכריתת פקקת. בנוסף, כ- 20% מהמטופלים השיגו אמבולציה עצמאית למרות קבלת DHC במעקב של שנה אחת. הפיזור הדומה של החלטות טיפול קריטיות אלו מספק ביטחון שתוצאי המחקר הכוללים לא היו מוטים על ידי הקצאת טיפול בתווית פתוחה.
מקור:
תגובות אחרונות