נוגדני ACPAי(Anti–citrullinated protein antibodies) זוהו בליחה וברוק, מה שמעיד על כך שנוגדני AMPAי(anti–modified protein antibodies) עשויים להיווצר בריריות של חולי דלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, המעי, שהוא האיבר הרירי הגדול ביותר בגוף, טרם נחקר בהקשר זה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis & Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את נוכחותם של מספר נוגדני AMPAי(ACPA, anti-CarP [anti–carbamylated protein antibodies], AAPA [anti–acetylated protein antibodies]) באתרים ריריים שונים, כולל דרכי העיכול.
דגימות מזווגות של צואה/ שטיפות אילאום, רוק וסרום נאספו מחולי דלקת מפרקים שגרונית ומתנדבים בריאים בשתי קבוצות עצמאיות. בנוסף, נתונים מדגימות צואה שוחזרו בקבוצת מחקר שלישית.
נוגדני AMPA נבדקו בהפרשות אלו באמצעות מבחן ELISAי(enzyme-linked immunsorbent assay) פנימי, כאשר פפטידים ללא מודיפיקציות שימשו כביקורת. כמו כן, בדגימות הצואה נמדדו נוגדני IgAי(Immunoglobulin A) כוללים ונוגדי IgA כנגד E. coliי(anti–Escherichia coli IgA).
תוצאות המחקר הדגימו כי נוגדני ACPA,יanti-CarP ו-AAPA מסוג IgA היו ניתנים לזיהוי ברוק של חולי דלקת מפרקים שגרונית סרופוזיטיביים (בשכיחות 9%-40%). לעומת זאת, נוגדני AMPA לא נמצאו בדגימות צואה.
בנוסף, נוגדני IgA היו ניתנים לזיהוי, שכן הן נוגדני IgA כוללים והן נוגדני IgA נגד E. coli נמצאו בצואה של חולי דלקת מפרקים שגרונית חיוביים ל-ACPA ושל תורמים בריאים. תוצאות אלו אושרו בקבוצה נפרדת באמצעות דגימות שטיפות אילאום שנלקחו בעזרת קולונוסקופיה.
החוקרים מסכמים כי נוגדני ACPA,יanti-CarP ו-AAPA מסוג IgA נמצאו ברוק של חולי דלקת מפרקים שגרונית סרופוזיטיביים. עם זאת, לא זוהו נוגדני AMPA בדגימות צואה או בשטיפות אילאום של חולים אלה, למרות שהמבחנים הצליחו למדוד נוגדנים ספציפיים אחרים.
ממצאים אלה מצביעים על כך שהפרשה של נוגדנים עצמיים עשויה להתרחש ברירית הפה של חולי דלקת מפרקים שגרונית, אך לא נמצאה עדות לתהליך זה במערכת העיכול התחתונה.
מקור:
תגובות אחרונות