דיסטוניה גנטית היא הפרעת תנועה מורכבת עם ביטויים קליניים מגוונים הנובעים ממוטציות פתוגניות בגנים קשורים. שינוי פרדיגמה שנערך לאחרונה מדגיש את ההתכנסות התפקודית בין גנים של דיסטוניה, ורומז על פתו-מכניזם משותף.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Annals of Neurology, ממצאיו של מחקר שבו חוקרים ביקשו להעריך את הדינמיקה העצבית התומכת בהתכנסות תפקודית בין גנים של דיסטוניה. החוקרים ביצעו אנליזה של רישומי מיקרואלקטרודות שנרכשו במהלך ניתוח גירוי מוחי פלידלי עמוק מ-31 חולי דיסטוניה עם מוטציות פתוגניות בגנים AOPEP, GNAL, KMT2B, PANK2, PLA2G6, SGCE, THAP1, TOR1A ו-VPS16. זוהו 1,694 יחידות בודדות שפעילותן התאפיינה בקבוצה רחבה של מאפיינים עצביים.
תוצאות המחקר הדגימו ש-AOPEP,יPANK2 ו-THAP1 הציגו סדירות אותות חשמליים גבוהה יותר, בעוד ש-GNAL,יPLA2G6,יKMT2B ו-SGCE חלקו חלק גדול של נוירונים מתפרצים (> 26.6%) ועלו משמעותית על הקצב לעומת גנים אחרים.
הגנים TOR1A ו-VPS16 היוו קבוצת ביניים, המגשרת בין שתי הקבוצות הללו, בשל הדרגה הגבוהה ביותר של אי-סדירות באותות החשמליים. אלגוריתמים שונים המבוססים על דינמיקה זו אישרו את התוצאות שהתקבלו בהשוואות מסדר ראשון.
החוקרים הסיקו כי למרות היעדר מסלולים מולקולריים משותפים, גנים של דיסטוניה חולקים מבנים חופפים במידה רבה של דפוסים עצביים, בפרט מידת הסדירות של הקפיצות הפלידליות ופעילות ההתפרצות.
ממצאי המחקר מדגישים כי מידת הדה-סינכרון שמאפשרת התפרצויות עצביות פלידליות עשויה להסביר את השונות בגירוי מוחי עמוק (deep brain stimulation - DBS) של תוצאי ניתוח גלובוס פלידוס פנימי (globus pallidus internus - GPi) על פני תסמונות דיסטוניה גנטיות. לבסוף, חקירת השפעות המוטציות הגנטיות על פעילות פלידלית בתדר נמוך עשויה לייעל טיפולי DBS אדפטיביים מותאמים אישית בחולים עם דיסטוניה גנטית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות