טרסטוזומאב מאריכה את ההישרדות ללא התקדמות המחלה ואת ההישרדות הכללית של חולות סרטן שד חיובי ל-HER2י(human epidermal growth factor receptor 2). הטיפול בטרסטוזומאב כרוך לעיתים ברעילות לבבית, המוגדרת כירידה במקטע פליטה של חדר שמאל (LVEF) עם שכיחות מדווחת שנעה בין 3% ל-27% כתלות בגורמים משתנים הקשורים בחולה ובפרוטוקול הטיפולי.
עוד בעניין דומה
מסיבה זו, יש חשיבות רבה במיוחד לזיהוי מוקדם של חולות הנמצאות בסיכון מוגבר לנזק קרדיאלי כתוצאה מטיפול בטרסטוזומאב. למעשה, על הקלינאי לבצע ניטור הדוק על מנת להימנע ממצב של הדרדרות לרעילות לבבית עם נזק בלתי הפיך לתפקוד הלב.
לצורך המעקב אחרי תפקוד הלב במצבים אלה יש מכשירים שונים עליהם מסתמכים קלינאים. מכשירים בעלי זמינות גבוהה בעולם, אך בעלי דיוק נמוך יחסית, כוללים סריקת MUGA - Multi Gated aquisition ו/או אקו לב דו-מימדי 2D (קונבנציונלי).
מחברי הסקירה הנוכחית, שפורסמה בכתב העת Breast, סוברים כי יש צורך בטכניקות רגישות ואמינות יותר כמו אקו לב-תלת ממדי (3DE) ו-speckle tracking echocardiography - STE.
מחברי הסקירה מעלים שאלות לגבי צורך באמצעי הדמיה אבחנתיים אחרים שיהיו זמינים לחולות טרם תחילת הטיפול טרסטוזומאב ובמהלכו. בנוסף, הם מציינים כי טרם נקבעו הנחיות ברורות בנוגע לתדירות והמשך האופטימלי של ניטור הלב במצבים אלה.
באופן דומה, השימוש בסמנים ביולוגיים לזיהוי רעילות קרדיאלית בחולות שטופלו בטרסטוזומאב נדון בהרחבה עם המלצות למעקב אופטימלי אחרי השפעות התרופה על רקמת הלב.
מקור: