מטרת המחקר הייתה להשוות את יעילות ובטיחות הטיפול עם Dulaglutide במינון של 3 מ"ג ו-4.5 מ"ג לעומת 1.5 מ"ג במטופלים עם סוכרת סוג 2 אשר לא מצליחים להתאזן תחת טיפול עם מטפורמין.
עוד בעניין דומה
במהלך המחקר המטופלים הוגרלו באופן אקראי לקבוצות התערבות שבו קיבלו דולגלוטייד במינון 1.5 מ"ג, 3 מ"ג או 4.5 מ"ג למשך 52 שבועות. המטרה העיקרית של המחקר היה לבדוק את עדיפות הטיפול עם דולגלוטייד במינון של 3 ו/או 4.5 מ"ג על פני מינון של 1.5 מ"ג עבור הורדת ריכוז המוגלובין A1C לאחר 36 שבועות התערבות. המטרה המשנית הייתה להראות עדיפות מינונים אלו בהשגת ירידה במשקל גוף. שני אומדנים התייחסו ליעדי היעילות: משטר טיפול (ללא קשר להפסקת הטיפול או טיפול "חילוץ") ויעילות (בטיפול ללא טיפול "חילוץ" בכלל) בכל החולים שהוקצו באופן אקראי.
נתוני בסיס ממוצעים של המוגלובין A1C ו-BMI עבור המטופלים שעברו הקצאה אקראית (N=1,842) היו 8.6% ו-34.2 ק"ג/מ'2, בהתאמה. תוצאות המחקר הראו כי בשבוע 36 לתחילת ההתערבות מינון של 4.5 מ"ג של דולגלוטייד נמצא עדיף על פני מינון של 1.5 מ"ג עבור הפחתה של המוגלובין A1C (הערכת משטר טיפול: -1.77% לעומת -1.54%, פער טיפול משוער [ETD] של -0.24%; p<0.001, הערכת יעילות של -1.87% לעומת -1.53%, ETD של -0.34%; p<0.001). מינון של 3 מ"ג של דולגלוטייד נמצא עדיף על פני מינון של 1.5 מ"ג עבור הפחתה של המוגלובין בהערכת יעילות (ETD של -0.17%; p=0.003), אך לא בהערכת משטר טיפול (ETD של -0.1%; p=0.096).
דולגלוטייד במינון של 4.5 מ"ג נמצא עדיף על פני מינון של 1.5 מ"ג עבור הפחתה במשקל לאחר 36 שבועות של טיפול עבור שתי ההערכות (הערכת משטר טיפול : -4.6 ק"ג לעומת -3 ק"ג, ETD של -1.6 ק"ג; p<0.001. הערכת יעילות: -4.7 ק"ג לעומת -3.1 ק"ג, ETD של -1.6 ק"ג; p<0.001).
תופעות לוואי שכיחות שדווחו במהלך 36 שבועות הטיפול כללו; בחילות (1.5 מ"ג- 13.4%, 3 מ"ג- 15.6%, 4.5 מ"ג- 16.4%) והקאות (1.5 מ"ג- 5.6%, 3 מ"ג- 8.3%, 4.5 מ"ג- 9.3%).
מסקנות המחקר היו כי בחולים עם סוכרת סוג 2 אשר לא ניתנים לאיזון בעזרת מטפורמין, העלאת מינון של דולגלוטייד מ-1.5 מ"ג למינון של 3 או 4.5 מ"ג מוכח כיעיל מבחינה קלינית. העלאה במינון לפי תכנית זו נמצאת ביחס ישר עם שיפור בהפחתת ריכוזי המוגלובין A1C ומשקל גוף עם שימור על פרופיל בטיחות.
מקור: