השמנה ודמנציה הן בין הבעיות בריאותיות הנפוצות בעולם המערבי. שיעורי שכיחותן, הסיבוכים הנלווים ודרכי התמודדות פרטניות ומערכתיות עומדים במרכזם של מחקרים רבים. חוקרים בריטיים ביקשו לבחון את הקשר שבין מדד ה BMI בגיל העמידה להתפתחות דמנציה בגיל המבוגר. תוצאות מחקרם אשר הקיף מידע אודות 2 מיליון בני אדם במשך שני עשורים התפרסמו לאחרונה בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology.
עוד בעניין דומה
לטובת המחקר הרטרוספקטיבי המתואר השתמשו החוקרים בקבוצה של 1,958,191 אנשים מתוך מאגר ה-CPRD (United Kingdom Clinical Practice Research Datalink). במדגם נכללו בני 40 ומעלה עם ערך BMI מתועד. המעקב נמשך עד לתאריך איסוף המידע האחרון, מות החולה או התיעוד הראשון של דמנציה, הקודם בין האירועים. מטופלים הסובלים מדמנציה לא נכללו במעקב. החוקרים השתמשו ברגרסיית פואסון על מנת לחשב את שיעורי ההיארעות של דמנציה עבור כל קטגוריית BMI.
גילם החציוני של 1,958,191 איש שנכללו במחקר העוקבה היה 55 שנים (טווח בין רבעוני 45-66). משך המעקב החציוני היה 9.1 שנים (טווח בין רבעוני 6.3-12.6). דמנציה הופיעה בקרב 45,507 אנשים, בשיעור של 2.4 מקרים ל 1,000 שנות אדם. בהשוואה לאנשים בעלי משקל בריא, לאנשים בתת-משקל (BMI פחות מ-20) היה סיכון גבוה ב 34% לדמנציה (95% רווח סמך 29-38). יתרה מכך, היארעות הדמנציה הוסיפה לרדת עבור כל קטגוריית BMI עולה, כאשר לאנשים הסובלים מהשמנת-יתר (BMI מעל 40) היה 29% פחות (95% רווח סמך 22-36) סיכון לדמנציה מאשר לאנשים בעלי משקל תקין. דפוסים אלו התמידו לאורך שני עשורי המעקב, זאת גם לאחר תקנון למשתנים מתערבים פוטנציאליים.
מתוצאות המחקר עולה כי תת משקל בגיל העמידה ובגילאים מבוגרים מהווה גורם סיכון משמעותי לדמנציה למשך, לכל הפחות, שני עשורים. עוד מציינים החוקרים שההשערה הרווחת כי השמנה מהווה גורם סיכון לדמנציה לא מצאה תמיכה במחקרם, יתר על כן נמצאו ראיות הסותרות אותה באופן מובהק. הסיבות לממצאים וכן ההשלכות על בריאות הציבור דורשות מחקרי המשך.
מקור:
BMI and risk of dementia in two million people over two decades: a retrospective cohort study Qizilbash, Nawab et al. The Lancet Diabetes & Endocrinology , Volume 3, Issue 6, 431 - 436
לינק:
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(15)00033-9/abstract
ערך: דר' צבי שליטנר