השכיחות העולה של לידות בניתוח קיסרי אלקטיבי מעוררת את שאלת הסיבוכים לטווח הארוך, באם קיימים, של שיטת לידה זו. מספר מחקרים מצאו נטיה מוגברת להפרעה ברצף האוטיסטי בקרב ילדים שנולדו בניתוח קיסרי. חוקרים משבדיה ביקשו לבחון במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה עד כמה הקשר מוחשי וכן בזרוע מחקרית מבוקרת שבה נבדקו זוגות אחים ואחיות האם הקשר נשמר גם אל מול קבוצת ביקורת ותקנון למשתנים מתערבים. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA psychiatry
עוד בעניין דומה
לטובת ניתוח סטטיסטי נתונים דמוגרפיים, גורמים פרינטאליים וכן אבחנות של הפרעה ברצף האוטיסטי ((ASD לוקטו תוך סקירה של רשם הלידות ורשם התחלואה הלאומי של שבדיה. ניתוח הנתונים בוצע באמצעות מודל רגרסיית הסיכונים של קוקס בכדי לאמוד את ההשפעה של אופן הלידה על שכיחות ההפרעות ברצף האוטיסטי. בהמשך ערכו החוקרים השוואה באמצעות רגרסיה לוגיסטית מותנית בין זוגות אחים שבהם רק אחד אובחן כלוקה בASD. בוצע ניתוח עם תקנון לשנת לידה (תקנון חלקי) וכן ניתוח עם תקנון למספר רב של משתנים מתערבים פרינטאליים וסוציו דמוגרפיים (תקנון מלא). במחקר נכללו כל הילדים שנולדו בלידות יחיד בין השנים 1982-2010 בשבדיה. העוקבה המלאה כללה 2697315 ילדים מתוכם אותרו 28,290 מקרים של ASD. מחקר האחים כלל 13,411 זוגות אחים ואחיות.
בניתוח השוואתי בין לידה בניתוח קיסרי מול לידה לדנית רגילה, ניתוח קיסרי אלקטיבי נקשר לסיכון גבוה יותר להפרעה אוטיסטית (יחס סיכון 1.21, 95% רווח סמך 1.15-1.27), ניתוח קיסרי דחוף נקשר גם הוא לסיכון מוגבר לאוטיזם (יחס סיכון 1.15, 95% רווח סמך 1.10-1.20). עם זאת בניתוח מול מדגם הביקורת שכלל את אחיהם ואחיותיהם של הנחקרים בקבוצה הראשונה לא זוהה קשר מובהק בין ניתוח קיסרי אלקטיבי לASD בניתוח עם תקנון חלקי (יחס סיכויים 0.97, 95% רווח סמך 0.85-1.11) או בניתוח עם תקנון מלא (יחס סיכויים 0.89, 95% רווח סמך 0.76-1.04). ניתוח קיסרי דחוף נקשר לASD בצורה מובהקת בניתוח מתוקנן חלקית (יחס סיכויים 1.2, 95% רווח סמך 1.06-1.36) אך הקשר איבד את מובהקותו לאחר תקנון מלא (יחס סיכויים 0.97, 95% רווח סמך 0.85-1.11).
סיכום
החוקרים מסכמים כי הסיכון הגבוה ב20% לאוטיזם הנקשר ללידה בניתוח קיסרי לעומת לידה לדנית קיבל תמיכה נוספת גם במחקר הנוכחי, אולם בניגוד לדיווחים הקודמים, בדיקה מול קבוצת ביקורת העלתה שהסיכון המוגבר מתאזן לאחר תקנון לגורמי הטיה פוטנציאליים וסביר כי הקשר אינו סיבתי אלא מושפע מגורמים מתערבים משפחתיים, גנטיים וסביבתיים.