טיפול הורמונלי, בעיקר בתכשירי אסטרוגן, נקשר להגברת הנטייה לקרישיות יתר וארועים פקקתיים ותסחיפיים ((VTE. חוקרים מקנדה, אוסטרליה ובריטניה ביקשו לבדוק האם גם טיפול בטסטוסטרון בקרב גברים בגיל המעבר משקף סיכונים דומים. תוצאות העבודה פורסמו לאחרונה בכתב העת BMJ.
עוד בעניין דומה
למחקר מקרה ביקורת מבוסס אוכלוסיה גויסו 19,215 חולים שלקו בארוע VTE מ 370 מרפאות ראשוניות ברחבי בריטניה ולצדם 9,09,530 גברים בגילאים תואמים בקבוצת הביקורת. הנחקרים מוינו לשלוש קבוצות על פי סטטוס השימוש בטסטוסטרון – טיפול נוכחי, טיפול לאחרונה (אך לא בעת ההכללה במדגם), העדר טיפול בשנתיים שקדמו למחקר. קבוצת הטיפול הנוכחי חולקה לשתי תת קבוצות – טיפול בטסטוסטרון במשך שישה חודשים ויותר וקבוצה בה הגברים טופלו פחות משישה חודשים בהורמון החליפי.
ניתוח התוצאות מלמד כי יחס שיעורי ההארעות של VTE בקרב גברים עם טיפול נוכחי בטסטוסטרון לעומת גברים שכלל לא טופלו בהורמון עמד על 1.25 (95% רווח בר סמך 0.94-1.66). בשישה החודשים הראשונים של הטיפול יחס שיעורי ההארעות המתוקנן היה גבוה יותר (1.63) – מספר שמשקף 10 (1.9-21.6) מקרים נוספים של פקקת או תסחיף ריאתי מעבר לשיעור באוכלוסיה שעמד על 15.8 מקרים ל 10,000 שנות מטופל. יחס שיעורי הארעות לאחר שישה חודשי טיפול ויותר עמד על 1.00 (0.68-1.47) וירד ל 0.68 לאחר הפסקת השימוש בטסטוסטרון. הסיכון המוגבר היה תקף בכל תתי קבוצות החולים - 1.52 בקרב חולים עם היפוגונדיזם, 1.88 בקרב חולים ללא היפוגונדיזם, 1.41 אצל חולים עם גורם סיכון אחד או יותר ל VTE ו 1.91 בקרב חולים ללא גורמי סיכון לפקקת ורידית.
לסיכום, בחצי השנה הראשונה של טיפול בטסטוסטרון הסיכון לפקקת ורידית ותסחיפים ריאתיים עולה משמעותית אולם בהמשך הסיכון מתמתן ומתפוגג.
מקור:
Testosterone treatment and risk of venous thromboembolism: population based case-control study
BMJ 2016; 355 doi: http://dx.doi.org/10.1136/bmj.i5968 (Published 30 November 2016)Cite this as: BMJ 2016;355:i5968
ערך: ד"ר צבי שליטנר