במטה-אנליזה נמצאה עלייה בסיכון היחסי למחלת כליה סופנית ופרה-אקלמפסיה בתורמי כליה, אך המספרים המוחלטים נמוכים.
השתלת כליה מן החי היא הטיפול הדפניטיבי בחולים עם מחלת כליות סופנית ואלפי השתלות כאלו מבוצעות בכל שנה בעולם. לצד התועלת הברורה למקבלי התרומה, הנושא מעלה שאלות מוסריות ורפואיות. מחקר זה ריכז במטה-אנליזה נתונים לגבי הסיכונים ארוכי הטווח בתורמי כליה.
החוקרים ערכו חיפוש מאמרים בספרות שעסקו בסיכונים לאחר תרומת כליה מהחי בהשוואה לבריאים עם מעקב של לפחות שנה אחת במבוגרים.
נתונים סטטיסטיים: במטה-אנליזה נכללו 52 מחקרים שהקיפו 118,426 תורמים מול 117,656 בריאים. משך המעקב הממוצע היה 1-24 שנים. לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהבטים של תמותה כללית, מחלות קרדיו-וסקולריות, יתר-לחץ דם, סכרת סוג 2 או הפרעות פסיכוסוציאליות. נמצא סיכון מוגבר פי 8.8 למחלת כליות סופנית (ESRD) בקרב תורמי כליה (RR 8.83, רווח בר סמך של 95%: 1.02-20.93), וסיכון מוגבר פי 2.2 לפרה-אקלמפסיה בנשים (רווח בר סמך של 95%: 1.06-2.47). עם זאת, הסיכונים המוחלטים היו נמוכים (0.5 מקרים של מחלת כליות סופנית לאלף שנות אדם ו-5.9 מקרים של פרה-אקלמפסיה ל-100 הריונות).
סיכום: במחקר נמצא כי תרומת כליה כרוכה בעליה בסיכון היחסי למחלת כליה סופנית ולפרה-אקלמפסיה, אך הסיכון המוחלט נמוך ואין עליה בתמותה, תחלואה קרדיו-וסקולרית וסכרת.
מקור:
Mid- and Long-Term Health Risks in Living Kidney Donors: A Systematic Review and Meta-analysis
O`Keeffe LM, Ramond A, Oliver-Williams C, et al. Ann Intern Med. 2018 Jan 30. pii: 2671305. doi: 10.7326/M17-1235.
ערכה: ד״ר נועה גולדשר מינרבי