מאז כניסתו בארה"ב של חיסון valent pneumococcal conjugate7 - ה-PCV7, חל שינוי באפידמיולוגיה של תחלואה פנאומוקוקלית כך שהיארעות התחלואה בקשישים עקפה את זו של ילדים.
עוד בעניין דומה
במחקר חדש שנערך ב-Boston University Schools of Medicine and Public Health בארה"ב והתפרסם בכתב העת Clinical Infectious Diseases ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של החלפת PCV7 עם PCV13 נטל התחלואה (disease burden) בקרב מבוגרים ולזהות תתי-קבוצות של גיל/סיכון אשר עדיין נמצאות עם נטל תחלואה גבוה.
החוקרים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי ולקחו נתונים משני מאגרים של תביעות של טיפול רפואי בארה"ב. אוכלוסיית המחקר כללה מבוגרים בני 18 שנים ומעלה וחולקה לפי גיל (18-49, 50-64, 65-74 ומעל גיל 75) ופרופיל סיכון (בריא, בסיכון, בסיכון גבוה). שיעורי יחסים שהשוו מחלה פנאומוקוקלית אינבזיבית (IPD), דלקת ריאות עם צורך באשפוז מכל גורם (ACHP), ודלקת ריאות פנאומוקוקלית עם צורך באשפוז בקרב מבוגרים בסיכון ובסיכון גבוה בהשוואה למקבליהם הבריאים חושבו עבור 2007 עד 2010 (לפני PCV13),י 2011 עד 2012 (סביב כניסת PCV13) ו-2013-2015 (אחרי כניסת PCV13).
על פי תקופות המחקר, שיעורי IPD ו-ACHP עלו עם הגיל (פי 2-27 גדול יותר במטופלים בני 75 שנים ומעלה בהשוואה לקבוצת הגיל 18-49) ותחלואה נלווית (פי 4-20 גדול יותר בסיכון גבוה בהשוואה לבריאים). לפני ואחרי כניסת ה-PCV13, שיעורי IPD ירדו ב-5% עד 48% ושיעורי ACHP ירדו ב-4% עד 19% בכל קבוצות הגיל וקבוצות הסיכון (לא הייתה ירידה ב-ACHP בקרב בני 75 ומעלה). הירידה ב-IPD וב-ACHP הייתה מתונה יותר בקרב קשישים ובמטופלים עם תחלואה נלווית. בהתאם לכך, שיעורי היחס בקרב מטופלים בסיכון ובסיכון גבוה (בהשוואה לבריאים) עלו בזמן ולאחר כניסת PCV13 בהשוואה לתקופה שלפני כניסתו.
החוקרים מסכמים שהמעבר ל-PCV13 היה קשור לירידות משמעותיות בתחלואה פנאומוקוקלית בקרב מבוגרים בארה"ב. אולם, ירידה זאת הייתה מתונה יותר בגילאים מבוגרים יותר (ובמקרה של ACHP – לא הייתה ירידה בתחלואה במבוגרים מעל גיל 75 שנים) ובמטופלים עם תחלואה נלווית.
מקור: