הפרעה בתפקוד בלוטת התריס שכיחה בקרב חולים עם אי ספיקת לב כרונית (CHF), אך קיימות עדויות סותרות ביחס למשמעותה הפרוגנוסטית. מחקר זה בחן את הקשר בין תפקוד בלוטת התריס לפרוגנוזה בקבוצה גדולה ומאופיינת היטב של חולים אמבולטוריים עם CHF.
עוד בעניין דומה
אי ספיקת לב הוגדרה לפי הסימנים והתסמינים הקליניים של המחלה או לפי נוכחות הפרעה סיסטולית בתפקוד החדר השמאלי (LVSD) ברמה קלה או קשה (אי ספיקת לב עם מקטע פליטה מופחת [HFrEF]), או ללא LVSD אך עם רמות גבוהות של NT-proBNP (> 125 ng/L; אי ספיקת לב עם מקטע פליטה רגיל [HFnEF]). תפקוד תקין של בלוטת התריס הוגדר כ-TSH בין 0.35 ל-4.70 mIU/l, תת פעילות של בלוטת התריס ברמות TSH מעל 4.70 mIU/l, והיפרתירואידיזם כ-TSH מתחת ל-0.35 mIU/l.
מתוך כלל אוכלוסיית המחקר, 2997 חולים סבלו מ-HFrEF ו-1,995 חולים מ-HFnEF.י4,491 (90%) חולים היו עם תפקוד תקין של בלוטת התריס, 312 (6%) היו עם תת פעילות של בלוטת התריס, ו-189 (4%) היו יתר פעילות של בלוטת התריס. בניתוח חד משתני, הן חולי תת פעילות של בלוטת התריס (יחס סיכונים [HR] 1.25, רווח בר סמך של 95% [95% CI] - 1.08-1.45) והן חולי יתר פעילות של בלוטת התריס (HR 1.21, 95% CI 1.01-1.46) היו בסיכון גבוה יותר למוות בהשוואה למטופלים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס. רמות גבוהות של TSH היו מנבאות של תמותה במודל החד משתני (HR 1.02, 95% CI 1.01-1.03), אך קשר זה נעלם בניתוח רב משתני. שלושת המנבאים החזקים ביותר לתוצאים שליליים היו גיל מבוגר, רמות גבוהות של NT-proBNP ושיעור NYHA גבוה יותר.
מחקר זה הראה כי על אף שתפקוד לקוי של בלוטת התריס היה קשור להישרדות גרועה יותר בקרב חולים עם CHF, הוא אינו היה מנבא עצמאי לתמותה.
מקור: