במחקר זה בהשתתפות מעל מיליון אנשים נמצא כי למטופלים עם קצב סינון גלומרולרי הקטן מ-44 מ"ל/דקה/1.73X מטר רבוע יש סיכון של 20% לפתח סטנוזיס אאורטלי.
עוד בעניין דומה
ייתכן שלמחלת כליות כרונית ולסטנוזיס אאורטלי גורמי סיכון משותפים. מטרת המחקר הייתה להעריך האם אי ספיקה כלייתית קשורה בהתפתחות של סטנוזיס אאורטלי (AS) בקהילה.
המחקר כלל 1,121,875 מטופלים ללא אבחנה קודמת של AS מפרוייקט ה-SCREAM - Stockholm CREAtinine Measurements. קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR) חושב באמצעות דגימות קראטינין בסרום. היארעות AS בזמן המעקב אושרה על ידי קודי אבחנות קליניות. הקשר בין eGFR והיארעות AS הוערך באמצעות מודל רב-משתני על שם Cox. אנליזות רגישות כללו בחינה של סיבתיות הפוכה על ידי אי הכללה של התקופה בין ששת החודשים הראשונים לשנתיים הראשונות של ההרשמה למחקר ואי הכללה של אנשים עם אי ספיקת לב.
הגיל החציוני של המשתתפים היה 50 שנים (טווח בין-רבעוני: 36-64 שנים) ו-54% היו נשים. ה-eGFR החציוני היה 96 מ"ל/דקה/1.73X מטר רבוע ול-66,949 מהמשתתפים הייתה מחלת כליות כרונית (eGFR הקטן מ-60 מ"ל/דקה/1.73X מטר רבוע). במהלך מעקב חציוני של 5.1 שנים (טווח בין רבעוני 3.3-6.1 שנים) 5,858 (0.5%) מהאנשים הללו פיתחו AS (שיעור היארעות 1.13 לכל 1,000 שנות מטופל). לעומת אנשים עם eGFR הגדול מ-90 (שיעור היארעות של 0.34 לכל 1,000 שנות מטופל).
ערכי eGFR נמוכים היו קשורים עם יחסי סיכונים גבוהים יותר ל-AS. אנליזת רגישות החלישה רק במעט את עוצמת קשר זה. אנשים עם eGFR הקטן מ-40 מ"ל/דקה/1.73X מטר רבוע נותרו בסיכון של 20% לפתח AS גם כאשר לא הוכללו אירועים שהתרחשו בשנתיים הראשונות למחקר (יחס סיכונים 1.22; רווח בר-סמך 95%: 1.06-1.42) וגם כאשר לא הוכללו אנשים עם אי ספיקת לב (יחס סיכונים 1.20; 1.03-1.39).
החוקרים מסכמים כי מחלת כליות כרונית, גם בשלבים בינוניים ומתקדמים קשורה בסיכון מוגבר ל-AS.
מקור: