חוקרים בחנו את ההשפעות של עישון וגמילה מעישון על תמותה קרדיווסקולרית, אירועים כליליים חריפים ואירועים מוחיים בקרב מבוגרים בני 60 ומעלה. המחקר נועד בין השאר לחשב את משך תקופת הסיכון המקדמת את התמותה הקרדיווסקולרית, בנוסף למדידות האפידמיולוגיות הסטנדרטיות של הסיכון היחסי.
עוד בעניין דומה
בוצעה מטה-אנליזה של 25 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, שכללו 503,905 מבוגרים בני 60 ומעלה, מתוכם 37,952 מתו ממחלות קרדיווסקולריות. מטה-אנליזה של השפעות אקראיות חשפה, כי מעשנים נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לתמותה קרדיווסקולרית, בעוד אנשים שנגמלו מעישון נמצאים בסיכון גבוה פי 1.37 בהשוואה לאנשים שלא עישנו מעולם.
עוד נמצא, כי למעשנים היתה תקופת סיכון המקדמת תמותה שנמשכה 5.5 שנים, בעוד שעבור אנשים שנגמלו מעישון תוחלת החיים התקצרה ב-2.16 שנים בלבד.
הסיכון שנשקף למעשנים עלה באופן תלוי-מינון עם מספר הסיגריות שנצרכו ביום וירד באופן רציף עם הזמן בקרב אנשים שהפסיקו לעשן.
הערכות הסיכון היחסי לאירועים כליליים חריפים ולשבץ היו נמוכים יותר מאשר תמותה קרדיווסקולרית, אך הראו מגמות דומות.
מחקר זה תומך ומרחיב את היצע הראיות הקיימות שהובאו במחקרים קודמים ושהראו, כי עישון הוא גורם סיכון בלתי תלוי משמעותי בהתפתחות אירועים קרדיווסקולריים ותמותה, אף בגיל מבוגר, וכי חייהם של מעשנים קצרים יותר בחמש וחצי שנים.
בנוסף, הוכח במחקר זה כי הפסקת עישון עודנה יעילה גם בקבוצת גיל זו בהפחתת הסיכון המוגבר לתמותה לבבית.
תגובות אחרונות