חולי סכרת סוג 1 וחלק מחולי סכרת סוג 2 זקוקים לטיפול באינסולין. שיטת מתן האינסולין הטובה ביותר היא זו המדמה את הפעילות הפיזיולוגית של תאי ביתא בלבלב, כלומר הזלפת אינסולין במינון ובתזמון התואמים את רמת הגלוקוז המשתנה בדמם של החולים. מערכת "תאי ביתא" מלאכותית מורכבת מחיישן רציף של רמת הגלוקוז המחובר אלחוטית אל משאבת אינסולין ובאמצעות אלגוריתם מכתיב את כמות האינסולין המוזלפת על פי רמת הגלוקוז הנמדדת. מערכת זו נבדקה בשנים האחרונות ורשמה הצלחות, אם כי רק במחקרים שבוצעו תחת השגחה רפואית מוקפדת ולפרקי זמן קצרים. חוקרים ממספר מרכזים רפואיים גדולים באירופה יזמו מחקר ארוך ובתנאי החיים הרגילים של חולי הסכרת בכדי לעשות עוד צעד לקראת שימוש קליני שגרתי במערכת המלאכותית. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת NEJM.
עוד בעניין דומה
בשני מחקרי הצלבה רב מרכזיים, אקראיים ומבוקרים השתתפו 58 חולי סכרת סוג 1. המחקרים תוכננו להשתלב בשגרת החיים הרגילה של המטופלים. במסגרת העבודה נערכה השוואה מוצלבת בין מערכת "תאי ביתא" מלאכותית לבין טיפול במשאבת אינסולין רגילה בצירוף מד גלוקוז רציף אך ללא מערכת אוטומטית המחליטה על מתן אינסולין ומינונו. 33 מבוגרים השתמשו במערכת "תאי ביתא" מסביב לשעון בעוד 25 ילדים ומתבגרים בקבוצה היו תחת פיקוחה של המערכת בלילות בלבד. טיפול במערכת "תאי ביתא" ארך 12 שבועות ופרק זמן זהה נמשך הטיפול במשאבת אינסולין (פאזת ביקורת). יעד המחקר המרכזי היה החלק היחסי של הזמן בו ערכי הגלוקוז של המטופלים היו בגבולות טווח הנורמה 70-180 מ"ג/ד"ל במבוגרים ו 70-145 בילדים ומתבגרים.
בקרב הנחקרים המבוגרים שטופלו באמצעות מערכת "תאי הביתא" המלאכותית במהלך היום והלילה החלק היחסי של הזמן בו ערכי הגלוקוז היו בגבולות הטווח התקין היה גבוה ב 95%; 11% רווח בר סמך 8.1-13.8 בהשוואה למשתתפי קבוצת הביקורת, P<0.001.
רמת הגלוקוז הממוצעת הייתה נמוכה יותר בפאזת הטיפול במערכת "תאי ביתא" מאשר בפאזת טיפול הביקורת - פער של 11מ"ג/ד"ל, 95% רווח בר סמך 17-6, P<0.001 גם השטח מתחת לעקומה לפרק הזמן בו רמת הגלוקוז הייתה נמוכה מ 63 מ"ג/ד"ל היה קטן יותר – פער של 39%, 95% רווח בר סמך 24-51 P<0.001, וכן רמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה נמוכה במקצת בטיפול במערכת "תאי ביתא" - הבדל של 0.3%, 95% רווח בר סמך 0.5-0.1, P<0.002.
בקרב ילדים ומתבגרים החלק היחסי של הזמן בו ערכי הגלוקוז בלילה היו בטווח התקין היה ארוך יותר בפאזת "תאי ביתא" בהשוואה לפאזת הביקורת הבדל של 24.7%; 95% רווח סמך 6-28.7, P<0.001. גם הרמה הממוצעת של גלוקוז בלילה הייתה נמוכה יותר בפאזת "תאי הביתא" - פער של 29 מ"ג לד"ל, 95% רווח בר סמך P<0.001 39-20. השטח מתחת לעקומה לפרק הזמן בו רמת הגלוקוז הייתה נמוכה מ 63 מ"ג/ד"ל ביום ובלילה היה קטן ב 42%, 95% רווח בר סמך P=0.03 4-65. שלושה אירועי היפוגליצמיה חמורה קרו בפאזת "תאי הביתא" עת המערכת לא הייתה בשימוש.
בסיכום החוקרים קובעים כי מערכת "תאי ביתא" מלאכותית התגלתה כיעילה ובטוחה באיזון גליקמי בקרב ילדים ומבוגרים הלוקים בסכרת סוג 1, זאת גם בשימוש ממושך ובמסגרת ביתית רגילה ולא תחת השגחה רפואית מיוחדת. מדובר במחקר נוסף הסולל דרך להתחלת השימוש הקליני השגרתי במכשירים המתקדמים.
מקור:
Thabit H et al. Home use of an artificial beta cell in type 1 diabetes. N Engl J Med 2015 Sep 17; [e-pub].
ערך: ד"ר צבי שליטנר
תגובות אחרונות