מחקרים 08.08.2016

הענות לטיפול בורפרין ונוגדי הקרישה החדשים בקרב חולי פרפור עליות כרוני

סקירה שהקיפה יותר מ 60 אלף חולי פרפור עליות מצביעה על הענות בלתי אופטימלית לטיפול אנטיקואגולנטי עם יתרון ברור לנוגדי הקרישה הפומיים החדשים על פני ורפרין

קרישת דם (צילום: אילוסטרציה)
קרישת דם (צילום: אילוסטרציה)

נוגדי הקרישה החדשים, בניגוד לורפרין הקלאסי, אינם דורשים ניטור, ניתנים במינון קבוע ותלויים פחות באינטראקציות בין תרופתיות או תזונתיות. חוקרים ממספר מרכזים רפואיים מובילים בארה"ב ביקשו לבדוק האם יתרונות אלה מתורגמים להענות טובה יותר לטיפול וכפועל יוצא לתוצאות קליניות משופרות. מסקנות החוקרים פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American Heart Association.

לטובת המחקר נסקר מאגר נתונים של חברת ביטוח רפואי גדולה בארה"ב. בניתוח הסופי נכללו 64,661 חולי פרפור פרוזדורים כרוני אשר החלו לקבל טיפול בורפרין, דביגטרן, ריברוקסבן או אפיקסבן
(warfarin, dabigatran, rivaroxaban, apixaban) בין השנים 2010-2014.
במעקב חציוני בן 1.1 שנים 47.5% מחולים שקיבלו נוגדי קרישה חדשים היו תחת השפעת התרופות 80% מהזמן או יותר, שעה שחולים שקיבלו ורפרין היו מאוזנים רק 40.2% מהזמן (P<0.001). הסיכון לשבץ של חולים עם ציון CHA2DS2‐VASc≥4 שלא נטלו נוגדי קרישה במשך חודש או יותר היה גבוה משמעותית מהסיכון של חולים שעשו הפסקה של שבוע או פחות בטיפול: הפסקה של 1-3 חודשים תורגמה ליחס סיכון 1.96, הפסקה של 3-6 חודשים ליחס סיכון 2.64 והפסקה של שישה חודשים או יותר שיקפה יחס סיכון של 3.66 לשבץ או תסחיפים סיסטמיים, P<0.001 לכל הערכים. הסיכון התסחיפי של חולים עם CHA2DS2‐VASc=2/3 עלה לאחר הפסקה של שישה חודשים ויותר בטיפול נוגד קרישה (יחס סיכון 2.73, P<0.001), אולם הענות נמוכה לטיפול בקרב חולים אלה לא נקשרה לסיכוני דמם. חולי פרפור עליות עם CHA2DS2‐VASc=0/1 לא חוו עליה בסיכון לשבץ או תסחיפים סיסטמיים גם ההפסקות ארוכות, ובמקביל הסיכון לדימומים פחת משמעותית בהפוגות בנות שלושה חודשים או יותר בטיפול נוגד קרישה.

החוקרים מסכמים כי ההענות והדבקות בטיפול בנוגדי קרישה אינה אופטימלית ככלל, אך טובה הרבה יותר בקרב חולים שמטופלים בנוגדי הקרישה החדשים. החשיבות של דבקות בטיפול מודגשת בעיקר בקרב חולים בסיכון מוגבר לארועים תסחיפיים ושבץ CHA2DS2‐VASc≥2, בעוד שהענות נמוכה בקרב חולי פרפור עליות בדרגות סיכון נמוכות יותר איננה מזיקה, ויתכן אף מגנה על החולים מפני דימומים.

מקור:

Effect of Adherence to Oral Anticoagulants on Risk of Stroke and Major Bleeding Among Patients With Atrial Fibrillation
Xiaoxi Yao, PhD*,1;  Neena S. Abraham, MD, MSCE
J Am Heart Assoc.2016; 5: e003074 originally published February 23, 2016

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  ורפרין,  דביגטרן,  שבץ,  תסחיפים,  דימום,  היענות לטיפול,  נוגדי קרישה חדשים,  ריברוקסבן
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו