מחקר שלב II בחן את הטיפול בנשים מבוגרות ושבירות הסובלות מסרטן שד גרורתי וחיובי ל-2 HER עם טרסטוזומאב (הרצפטין) ופרטוזומאב (פרג'טה) ומצא כי הוספת ציקלופוספאמיד (אנדוקסן) פומי מטרונומי הביא לשיפור ניכר בהישרדות ללא התקדמות, עם פרופיל בטיחות סביר. עוד נמצא כי יש מקום לתת טרסטוזומאב אמטנסין (קדסיילה) עם התקדמות המחלה באוכלוסיית מטופלות זו.
עוד בעניין דומה
למרות היארעות גבוהה של סרטן שד גרורתי ותמותה ספציפית לסרטן זה בקרב האוכלוסייה המבוגרת, הידע הקיים לגבי הטיפול המיטבי עבור מטופלות מבוגרות עם סרטן רחוק מלספק. מטרת מחקר זה היתה להעריך את היעילות של טיפול כפול נגד 2 HER עם או ללא כימותרפיה מטרונומית בקרב מטופלות מבוגרות עם סרטן שד גרורתי חיובי ל-2 HER.
בוצע מחקר שלב II, רב מרכזי, עם תווית פתוחה והקצאה אקראית ב-30 מרכזים בשמונה מדינות באירופה. במחקר השתתפו מטופלות עם סרטן שד גרורתי וחיובי ל-2 HER שאושר היסטולוגית, שלא קיבלו טיפול כימותרפי קודם עבור מחלה גרורתית וגילן היה 70 ומעלה, או 60 ומעלה עם מגבלות תפקודיות מאומתות שהוגדרו בפרוטוקול, עם צפי לתוחלת חיים ארוכה מ-12 שבועות וסטטוס תפקודי 0-3 לפי הסולם של ארגון הבריאות העולמי (WHO).
מטופלות מתאימות הוקצו אקראית (1:1) באמצעות מערכת הקצאה מרושתת לפי שיטת המזעור לקבלת ציקלופוספאמיד (Cyclophosphamide - Endoxan) פומי מטרונומי במינון 50 מ"ג ליום יחד עם טרסטוזומאב (Trastuzumab - Herceptin) ופרטוזומאב (Pertuzumab - Perjeta), או לקבלת טרסטוזומאב ופרטוזומאב בלבד.
טרסטוזומאב ניתן בעירוי ורידי במינון העמסה של 8 מ"ג/ק"ג ולאחר מכן 6 מ"ג/ק"ג אחת לשלושה שבועות. פרטוזומאב ניתן בעירוי ורידי במינון העמסה של 840 מ"ג ולאחר מכן 420 מ"ג אחת לשלושה שבועות.
המטופלות רובדו לפי חיוביות לקולטן להורמון, טיפול קודם ב-2 HER וסריקה גריאטרית בקו הבסיס. התוצא העיקרי היה הישרדות ללא התקדמות לאחר שישה חודשים בהערכת החוקרים לפי קריטריונים להערכת תגובה בגידולים מוצקים (Response Evaluation Criteria in Solid Tumors version 1.1 – RECIST1.1).
התבקש הבדל של 10% או יותר בין שתי קבוצות הטיפול. ניתוחי יעילות היו עם כוונה לטפל (intention-to-treat); בטיחות הוערכה בקרב כל המטופלות שקיבלו מינון אחד לפחות של טיפול המחקר. במקרה של התקדמות המחלה, הוצע לכל המטופלות טרסטוזומאב אמטנסין (Trastuzumab emtansine - Kadcyla).
בין יולי 2013 למאי 2016, 80 מטופלות, מתוכן 56 (70%) שהיו עם פרופיל שבריריות פוטנציאלי לפי סולם 8G לסקירה גריאטרית (≤14), הוקצו אקראית לקבלת טרסטוזומאב ופרטוזומאב (n=39) או טרסטוזומאב ופרטוזומאב יחד עם ציקלופוספאמיד פומי מטרונומי (n=41).
ההישרדות המשוערת ללא התקדמות לאחר שישה חודשים היתה 46.2% (95% רווח בר סמך: 30.2%-60.7%) עם טרסטוזומאב ופרטוזומאב, בהשוואה ל- 73.4% (56.6%-84.6%) עם טרסטוזומאב, פרטוזומאב וציקלופוספאמיד (יחס סיכון [hazard ratio – HR]:י0.65, 95% רווח בר סמך: 0.37-1.12, p=0.12). בחציון מעקב של 20.7 חודשים (טווח בין-רבעוני: 12.5-30.4), חציון ההישרדות ללא התקדמות היה 5.6 חודשים (95% רווח בר סמך: 3.6-16.8) עם טרסטוזומאב ופרטוזומאב, בהשוואה ל-12.7 חודשים (6.7-24.8) עם הוספת ציקלופוספאמיד פומי מטרונומי.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר בדרגות 3-4 היו תת-לחץ דם (6/39 [15%] בקבוצת הטרסטוזומאב ופרטוזומאב, בהשוואה ל-5/41 [12%] בקבוצת הטרסטוזומאב, פרטוזומאב וציקלופוספאמיד), שלשולים (4/39 [10%] בהשוואה ל- 5/41 [12%]), קשיי נשימה (2/39 [5%] בהשוואה ל-4/41 [10%]), עייפות (3/39 [8%] בהשוואה ל- 2/41 [5%]), כאב (2/39 [5%] בהשוואה ל- 2/41 [5%]) ואירוע פקקתי-תסחיפי (0/39 בהשוואה ל- 4/41 [10%]).
רעילויות לבביות חמורות נצפו מדי פעם בשתי הקבוצות. ארבע מטופלות מקבוצת הטרסטוזומאב ופרטוזומאב מתו ללא התקדמות המחלה, עקב דום לב במהלך הטיפול (n=1), זיהום צפקי (n=1), כשל נשימתי (n=1) ומוות פתאומי ללא סיבה ספציפית (n=1). מטופלת אחת מקבוצת הטרסטוזומאב, פרטוזומאב וציקלופוספאמיד מתה, עקב אי-ספיקת לב.
הוספת ציקלופוספאמיד (אנדוקסן) פומי מטרונומי לטיפול המכיל טרסטוזומאב (הרצפטין) ופרטוזומאב (פרג'טה) עבור מטופלות מבוגרות ושבירות עם סרטן שד גרורתי חיובי ל-2 HER הביאה להארכת ההישרדות ללא התקדמות בשבעה חודשים, בהשוואה לחסימה כפולה של 2 HER בלבד, עם פרופיל רעילות סביר. משטר טיפול הכולל טרסטוזומאב ופרטוזומאב יחד עם ציקלופוספאמיד פומי מטרונומי ולאחר מכן טרסטוזומאב אמטנסין (קדסיילה) עם התקדמות המחלה, עשוי לעכב או לבטל את הצורך בכימותרפיה על בסיס טקסנים בקרב אוכלוסיית מטופלות זו.
מקור:
תגובות אחרונות