דעות 08.07.2018

מי אחראי לפגיעה בהכשרת המתמחים בישראל ומה יביא את השינוי?

על הקשר שבין המועצה המדעית וארגון העובדים, איך זה משפיע על הקושי של בחינות המתמחים ועל רמת ההכשרה בהתמחות וכיצד כל זה מעצב את פניה של הרפואה בישראל

מאבק הרופאים - מתמחים מפגינים (צילום: ששון תירם)

לאחרונה התקיימו מבחני שלב א' במקצועות ההתמחות השונים. מיד לאחר מכן, קיבלנו במרשם תלונות רבות מקרב נבחנים בנוגע לטיב הבחינה, הרכב וניסוח השאלות, אחוזי המעבר, העדר מועדי ב', קיומו של מועד אחד בלבד בשנה, רק במרכז הארץ, בתנאים פיזיים לא אידיאליים, ובטח עבור העלות הגבוהה של המבחן.

לכן, חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לענות לכל הפונים, וגם להזכיר לכולנו איך, לדעתנו, נפגעת הכשרת המתמחים, מי הם האחראים וכמו תמיד - מה אנחנו יכולים לעשות כדי שגם פה יהיה שינוי.
הקשר שבין ההסתדרות הרפואית לבין המועצה המדעית הינו אנומליה - מינהל לא תקין אשר מקורו עוד בימי הקמת מערכת הבריאות.
אנו לא פעם רואים לצערנו שהמדינה לא ממלאת את את תפקידיה השונים, ובמקרה זה, אחריותה הלאומית על איכות הרפואה, טיב ההכשרה ורישוי המומחים לרפואה. כך, מבלי שלמעשה הוסדר הנושא בחוק כראוי, ויתרה המדינה על חובתה זו לפני שנים רבות ונתנה לארגון עובדים סמכות לא לו, ולמעשה סמכות סטטוטורית (כזו שאמורה היתה להינתן על פי חוק). אפרט מדוע לחוסר האיזון הזה יש השלכות רעות מאד על כולנו.

האקדמיה היא זו שקובעת את הדרישות לקבלת תואר דוקטור ברפואה, והמדינה היא זו שצריכה להחליט ולהסדיר את התנאים לקבלת רשיון לעסוק ברפואה ובהמשך לקבלת תואר מומחה. אלה הם רשיונות שהמדינה מעניקה, וכמו כל רשיון אחר, היא זו שצריכה לקבוע את הקריטריונים לקבלתו. די פשוט למעשה.

מה שבטוח הוא שאין בתהליכים הללו שום מקום לארגון עובדים כזה או אחר, שכן לכל ארגון יש אינטרסים מסוימים, ובמקרה שלנו הם מתנגשים עם האינטרסים של חלק לא מבוטל מאוכלוסיית הרופאים - 6,000 מתמחים, אותם אותו ארגון מתיימר לייצג בכובעו האחר, אבל הפעם כארגון עובדים.

אבל האנומליה הזו מביאה לכך שהאינטרסים של הר"י מתנגשים גם עם האינטרס של כולנו, לא רק כמתמחים, אלא גם כאזרחים - האינטרס שתינתן ההכשרה הכי טובה שיכולה להינתן לרופאים שלנו. זה קורה כי אי אפשר לנהל נושאים בעלי משמעות לאומית כה רחבה דרך הזווית של ארגון עובדים. במדינה דמוקרטית בעלת איזונים ובלמים, מתקבל איזון על ידי מתן הסמכויות המתאימות לגופים המתאימים. כשזה לא קורה והסמכויות מתערבבות, מתקבל ניגוד עניינים, ובמקרה שלנו, פגיעה ברפואה וברמת ההתמחות.

כולנו יודעים שההכשרה שלנו אינה מיטבית, בלשון המעטה: אין תכנית התמחות מסודרת, סילבוס יש רק על הנייר, אין בקרה, אין שקיפות או שיתוף שלנו בתהליכי קבלת ההחלטות ואין שמירה על זכויות במהלך ההתמחות – כך לצערנו, ההתמחות הופכת מתקופת למידה וחניכה שאמורה היתה להיות, לתקופה שבה אתה קודם כל עובד של המערכת, ובעל זכויות שנדרסות יום יום.

ואיך בעצם אפשר לשמור על הזכויות שלנו, כשהבוסים שלנו הם אלה שאחראים גם להעסיק אותנו, גם להכשיר אותנו וגם לייצג אותנו בארגון העובדים שאמור להגן עלינו?

אין שום דרך שזה יעבוד כמו שצריך: מה יחליט מנהל מחלקה שנמצא במחסור כוח אדם - האם לתת למתמחה שלו את הרוטציה במלואה או שאולי עדיף שיהיה עוד זמן במחלקה? מה תגבר - חובתו של המנהל לקיים מחלקה מתפקדת או איכות ההכשרה? מי מאיתנו לא נתקל במתמחים שמתבקשים "לעזור במחלקה רק קצת" בתקופת מדעי היסוד? למי אמורים לפנות מתמחים שלא מקבלים את חודש חופשת הלימודים המגיע להם לפני הבחינות? למנהל שלהם? הוא הרי זה שלקח להם את החופשה. אז אולי למועצה המדעית? אולי להר"י? הרי אלה כולם מורכבים מאותם אנשים או מחבריהם משכבר הימים. זוהי אותה גברת בשינוי אדרת, ולא גופים עצמאיים ובלתי תלויים האחד בשני. כך מתקיים לו עשרות שנים באין מפריע מעגל קסמים שאחראי להנציח את המצב העגום שלנו, ואותו יש לשבור. יותר מדי מונח על הכף.

מהו הפתרון לדעתנו?

במקום גוף שתלוי בתקציב הר"י כאוויר לנשימה, בכוח אדם התנדבותי ושאינו נתון לביקורת חיצונית, ראוי שהכשרת הרופאים תוטל על גוף מקצועי (אשר ישכור את שירותיהם של מיטב הרופאים הבכירים והמומחים בתחומם).
גוף אוביקטיבי ובלתי תלוי, ממומן מתקציב אוטונומי שאותו הוא מנהל כראות עיניו, אשר יהיה נתון לבקרה, תהיה מוטלת עליו חובת ההוכחה, ויהיה חייב דין וחשבון למדינה שמינתה אותו ולא לארגון כזה או אחר שמקיים אותו.

גוף מקצועי כזה, באופן טבעי, ישים את טיב ההתמחות וההכשרה בראש סדר העדיפויות, ושיקולים אחרים לא יגברו (כמו צורכי המערכת, שאף פעם לא ייעלמו). אם הוא לא יבצע את תפקידו כמו שצריך, יוטלו עליו סנקציות ורגולציה. נוכל לבוא אליו בטענות. נוכל לחוקק חוקים שישפיעו עליו (כי הוא לא יהיה אגודה עות'מנית, כמובן), נוכל להשפיע ולקחת חלק.

אז מי מרוויח מהמצב העגום הזה, ולמה המדינה לא פותרת אותו?

הגוף היחידי שבאמת מרוויח מהמצב הזה היא כמובן הר"י. היא מרכזת בידיה יותר סמכויות מאשר אמורה, מה שלעתים, משמש בידיה כאיום (סרק) ומעלה חששות אצל המתמחים. זה מביא לכך שהר"י לא פועלת לצרף את המתמחים לשורותיה מתוך עשייה יומיומית, דאגה לזכויות, מלחמה עיקשת על שיפור תנאים ותוספת תקנים - מה שאמור ארגון עובדים לעשות. מדוע היא צריכה לעשות את כל העבודה הקשה הזו כשיש קיצורי דרך? לכן, הפרדת המועצה המדעית מהר"י גם תחייב אותם להתחיל לעשות את תפקידם כארגון עובדים - לדאוג לתנאי העובדים ולא שום דבר אחר. ככה כולם ירוויחו.

פה היתה אמורה המדינה לתפוס פיקוד - מובן שהר"י לא יוותרו על כוח ושליטה מרצונם. אז אני יכול להגיד לכם בוודאות, שבמשרד הבריאות מודעים היטב לבעיה, חושבים שם שאנחנו צודקים, אבל לא עושים עם זה כלום, פשוט כי זה לא מספיק גבוה בסדר העדיפויות שלהם. כנראה יש להם דברים יותר דחופים לעשות, לדעתם.

ואנחנו הרי יודעים בדיוק מתי זה יהפוך להיות דחוף גם עבורם - כשכל מתמחה שמתחיל התמחות בישראל יצטרף לארגון המתמחים - מרשם. כשכל מתמחה ידרוש מהמדינה שתתייחס אליו כמו שצריך. כשנשים גם את טיב ההכשרה שלנו לדיון על השולחן ולא נסתפק עוד בהרכנת ראש ובהנצחת העיוות הזה. זה יפסק רק כשנשרטט להם יחד קו אדום בוהק.

זה הכוח להשפיע. זו החשיבות של המספרים. זו הדרך לשיפור ההתמחות וההכשרה שלנו וגם לשינוי גדול יותר במערכת שלכולנו ברור שחייב, פשוט חייב להגיע.

ואני מאמין. מאמין שהשינוי יגיע. מאמין שכוחנו יגדל ויגדל ולא תהיה להם ברירה אלא להקשיב לנו, ועדיף להם לפני מאבק הרופאים הבא בעוד שנה ומשהו. אני בטוח שהם לא היו רוצים לראות שוב את המראות של מאות מתמחים מתפטרים. גם אנחנו לא, אבל אם לא תהיה ברירה הם ימצאו אותנו שוב פעם ממלאים את המדשאות בכל בתי החולים בארץ.

איתכם עד להשלמת המהפכה,

ד"ר אראל בוצ'ינסקי, יו"ר ארגון המתמחים לרפואה, מרשם - www.mirsham.org.il

נושאים קשורים:  מתמחים,  ד"ר אראל בוצ'ינסקי,  דעות,  חדשות,  הר"י,  הכשרת מתמחים
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו