הפרוגנוזה של מטופלים עם גליומה ממאירה דרגת WHO IV חוזרת עגומה ביותר, ולא קיים היום טיפול יעיל למצבם.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש ביצע מחקר רעילות למציאת מינון בקרב אוכלוסייה זו של מטופלים שהעריך מתן תוך גידולי של כימרה רקומבינטטית לא פתוגנית של וירוס הפוליו (recombinant nonpathogenic polio–rhinovirus chimera י[PVSRIPO]).יPVSRIPO מזהה את הרצפטור לווירוס פוליו CD155, שמבוטא באופן נרחב בתאים הממאירים של גידולים סולידיים ובחלקים נרחבים במיקרו-סביבה של הגידול.
במחקר נכללו מטופלים מבוגרים שסובלים מגליומה ממאירה דרגת WHO IV סופרא-טנטוריאלית חוזרת, מאושרת במבחנים היסטופתולוגים, עם מחלה מדידה (גידול שעובר האדרה בין 1 ס"מ ל-5.5 ס"מ בממד הכי גדול). המחקר העריך שבעה מינונים, הנעים בין 107 ו-1,010 TCID50י(50% tissue-culture infectious doses), ראשית בפאזה העלאת מינון (dose-escalation) ולאחר מכן בפאזת הרחבת מינון (dose-expansion).
ממאי 2012 עד מאי 2017, סך הכל 61 מטופלים גויסו למחקר וקיבלו מנה של PVSRIPO. רמת מינון -1 (5.0×107 TCID50) זוהתה כמינון פאזה 2. השפעה אחת מגבילת מינון נצפתה – מטופל שקיבל מנה ברמת מינון 5 (1,010 TCID50) סבל מדימום תוך מוחי בדרגה 4 מיד לאחר הוצאת הקטטר. על מנת להקל על הדלקת המקומית בגידול לאחר הטיפול בעזרת מתן מתמשך של גלוקוקורטיקואידים, מינון ברמה 5 הורד עד הגעה למינון פאזה 2.
בשלב הרחבת המינון, 19% מהמטופלים סבלו מאירועים הקשורים למתן PVSRIPO בדרגה 3 ומעלה. סך הישרדות כללית בקרב מטופלים שקיבלו PVSRIPO הגיעה למישור (plateau) של 21% (95%CI 11-33) כעבור 24 חודשים שנשמר עד 36 חודשים.
לסיכום, מתן תוך גידולי של PVSIRPO בקרב מטופלים עם גליומה ממאיר דרגת WHO IV אישר היעדרות של פויטנציאל נוירו-ויראלי. שיעור ההישרדות בקרב מטופלים שקיבלו אימונותרפיה עם PVSRIPO היה גבוה יותר כעבור 24 ו-36 חודשים בהשוואה לנבדקי בקרה היסטוריים.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר
תגובות אחרונות