טיפול ניתוחי מהווה את הטיפול המרפא היחידי עבור גידולים נוירואנדוקריניים במעי האמצעי (NETs - Neuroendocrine tumors) בשלבים 1-3. המידע הקיים כיום בנוגע לסיכון להישנות המחלה לאחר ניתוח אינו מספק דיו. נכון להיום, אין מידע מבוסס בנוגע למודליות, למשך ולתדירות של המעקב הנדרש. במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו את הסיכון להישנות בטווח הארוך, את הזמן בו מופיעה לרוב ההישנות וגורמי מנבאים פוטנציאליים היכולים להצביע על חזרת מחלה אצל מטופלים עם NETs במעי האמצעי בשלבים 1-3.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו הערכה רטרוספקטיבית של 129 מטופלים שאובחנו עם NETs במעי הגס בשלבים 1-3, אשר טופלו ב-Moffitt Cancer Center בין השנים 2000 ל-2010 ועברו כריתה מסוג R0 או R1. מדד של הישרדות ללא מחלה (DFS - Disease-free survival) נבדר באמצעות שיטת Kaplan-Meier. מאפיינים דמוגרפיים, קליניים ופתולוגיים נבדקו כגורמים מנבאים לסיכון להישנות. כל המבחנים הסטטיסטיים היו דו כיווניים.
החוקרים ביצעו מעקב אשר חציון הזמן שלו היה 81 חודשים (טווח 1-295 חודשים). הישנות של המחלה אובחנה בקרב 40 מתוך 129 מטופלים (31.0%, רווח בר סמך 95%= 23.0%-39.0%). האתרים הכי נפוצים להישנות המחלה היו הכבד, המזנטריום ובלוטות לימפה באגן. החציון של DFS היה 138 חודשים (רווח בר סמך 95%= 117 עד 223 חודשים). כריתה של עד 17 בלוטות היוותה גורם מנבא להישנות (P=0.01) ול-DFS קצר יותר (P=0.04).
בקרב המטופלים עם הישנות המחלה, הסיכון המצטבר לחזרת המחלה לאחר שנה, 5 שנים ו-10 שנים היה 15% (רווח בר סמך 95%= 3.9%-26.1%), 50.0% (רווח בר סמך 95% = 34.5%-65.5%) ו-85.0% (רווח בר סמך 95%=73.9%-96.0%), בהתאמה. בקרב מטופלים שאובחנו בשלב 1 (שישה מטופלים), לא נצפתה הישנות של המחלה, בזמן ששיעורי הישנות שנצפו היו דומים בקרב מטופלים עם NETs בשלבים 2 או 3 (118 מטופלים).
החוקרים הסיקו כי ביצוע מעקב שנתי יכול לאפשר גילוי מוקדם של הישנות המחלה. כיוון שנראה כי לאחר תקופה של שמונה שנים מהניתוח יש ירידה בסיכון להישנות, ניתן להמליץ על תקופת מעקב של עשור.
מקור:
Cives, M. et al. (2018) Journal of the National Cancer Institute. 110,3
תגובות אחרונות