ירידה במשקל וגידול יתר של חיידקי המעי הדק (small intestinal bacterial overgrowth, SIBO) שכיחים במחלת פרקינסון. במחקר חדש שנערך ב-Mayo Clinic בעיר סקוטסדייל, אריזונה, ארה"ב, והתפרסם בכתב העת The Journal of Parkinson’s Disease, ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין ירידה במשקל לבין SIBO במחלת פרקינסון.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר חתך עם מרכיב פרוספקטיבי התערבותי. חולים עוקבים שהגיעו למרפאת פרקינסון אשר הסכימו להשתתף במחקר עברו היסטוריה מקיפה, בחינת תנועה, בדיקות נשימה ל-SIBO וענו על שאלונים. תת-קבוצה של מטופלים אשר ירדו במשקל טופלו ב-rifaximin (לורמיקס, חברת ALFASIGMA) במשך 14 ימים, וחזרו כעבור שלושה חודשים להערכת המשקל, תסמיני GI, איכות חיים וסטטוס SIBO. כל האנליזות הותאמו לגיל ומשך המחלה.
במחקר השתתפו 51 חולים, 37 ללא ירידה במשקל ו-14 עם ירידה במשקל. צריכת האנרגיה הכוללת, כולל התפלגות צריכת המאקרו-נוטריינטים, היתה דומה בין הקבוצות, בעוד שהיקף הפעילות הגופנית היתה קטנה יותר בקרב אלה עם ירידה במשקל.
ציוני חומרת מחלת הפרקינסון לא נבדלו בין הקבוצות. עם זאת, איכות חיים ספציפית למחלת פרקינסון הייה גרועה יותר באופן מובהק ב-summary index ובתת-קבוצות של רווחה רגשית, תמיכה חברתית ותקשורת.
השכיחות של עצירות, דיספפסיה וכאבי בטן/אי-נוחות בטנית הייתה גבוהה יותר אצל אלו עם ירידה במשקל. השכיחות של SIBO היתה 14% בקבוצת הירידה במשקל ולא היתה שונה בין הקבוצות. שמונה חולי פרקינסון עם ירידה במשקל טופלו ב-rifaximin; לא נצפו שינויים משמעותיים בתסמיני GI, באיכות החיים או במשקל לאחר שלושה חודשים.
לאור הממצאים החוקרים מסכמים ש-SIBO לא נמצא קשור לירידה במשקל בחולים עם מחלת פרקינסון, למרות שזוהו מספר הבדלים באיכות החיים ובסימפטומים של מערכת העיכול בין מטופלים עם וללא ירידה במשקל. החוקרים מסתייגים ומציינים שבהתחשב באופי הראשוני של המחקר ובמספר הקטן של חולים עם ירידה במשקל, יש צורך במחקרים נוספים בנושא.
מקור:
תגובות אחרונות