סוכרת 08.04.2019

Lixisenatide ותוצאים כלייתים בחולי סוכרת סוג 2 ואירוע כלילי חריף

Lixisenatide האט איבוד חלבון בשתן בחולים עם מקרואלבומינוריה וקשור בסיכון נמוך יותר בהופעה חדשה של מאקרואלבומינוריה

סוכרת ותרופות נוספות (אילוסטרציה)
סוכרת (אילוסטרציה)

תוצאות קודמות ממחקר ELIXA הדגימו את הבטיחות הקרדיווסקולרית של Lixisenatide, אגוניסט בעל פעילות קצרת טווח לקולטן של Glucagon-like peptide-1, במטופלים עם סוכרת סוג 2 ואירוע כלילי חריף. במחקר זה ביצעו החוקרים ניתוח נוסף לתוצאות על מנת לבדוק את ההשפעה של התרופה על תוצאים כלייתים.

ELIXA הוא מחקר אקראי, בסמיות כפולה ועם קבוצת ביקורת המטופלת באינבו, שהתבצעה ב-828 אתרים ב-49 מדינות. מטופלים עם סוכרת סוג 2 ואירוע כלילי חריף הוקצו באופן אקראי (ביחס של 1:1) לזריקה תת-עורית יומית של Lixisenatide או אינבו במינון זהה, בנוסף לטיפול הרגיל, עד שלפחות 844 מטופלים חוו תופעת לוואי לבבית משמעותית שנכללה בתוצאים העיקריים (תוצאות אלו דווחו במאמר קודם).

במחקר זה בדקו החוקרים את השינוי ביחס הקריאטינין לאלבומין בשתן (UACR) ואת הקצב המשוערך של פילטרציה גלומרולרית (eGFR) ביחס למצב האלבומינוריה בתחילת המחקר (נורמואלבומינוריה הוגדרה כ-UACR הקטן מ- 30 מ"ג/גרם, נורמואלבומינוריה הוגדרה כ-UACR שבין 30-300 מ"ג/גרם ומקרואלבומינוריה הוגדרה כ-UACR גדול מ-300 מ"ג/גרם) בעזרת שימוש במודל mixed-effect ומדידות חוזרות. בנוסף נמדד הזמן עד להיארעות חדשה של מקרואלבומינוריה והכפלה של של כמות הקריאטינין בסרום בעזרת מודל COX.

מתוך 6,068 מטופלים שהוקצאו באקראי בין 9 ביולי 2010 ל-2 באוגוסט 2013, ערך UACR בבסיס היה זמין עבור 5,978 מטופלים (99%). זמן המעקב החציוני עמד על 108 שבועות.

4,441 (74%; 2,191 הוקצו לאינבו ו-2,250 הוקצו ל-Lixisenatide) היו עם ערכים נורמואלבומינוריים, 1,148 (19%; 596 הוקצו לאינבו ו-552 הוקצו ל- Lixisenatide) היו עם ערכים מיקרואלבומינוריים ו-389 (7%; 207 הוקצו לאינבו ו-182 הוקצו ל-Lixisenatide) היו עם ערכים מקרואלבומינוריים.

לאחר 108 שבועות, השוני הממוצע באחוזים ב-UACR בקרב נוטלי Lixisenatide היה -1.69% (רווח בר-סמך 95%: -11.69 – 8.30, p=0.7398) בקרב מטופלים עם ערכים נורמואלבומינוריים, -21.10% (רווח בר-סמך 95%: -42.25 – 0.04, p=0.0502) בקרב מטופלים עם ערכים מיקרואלבומינוריים ו- -39.18% (רווח בר-סמך 95%: -68.53 – -9.84, p=0.0070) בקרב מטופלים עם ערכים מקרואלבומינוריים.

Lixisenatide נמצא כקשור בהפחתת הסיכון להיארעות חדשה של מקרואלבומינוריה בהשוואה לאינבו כשבוצע תיקון לערכי HbA1C בתחילת המחקר (יחס סיכונים 0.808, רווח בר-סמך 95%: 0.660-0.991, p=0.0404) או בתיקון לערכי HbA1C בתחילת המחקר ובזמן המחקר (יחס סיכונים 0.815, רווח בר-סמך 95%: 0.665-0.999, p=0.0491). ההערכות היו דומות לאחר תיקון לשלל גורמי סיכון.

בשבוע 108 למחקר, הירידה הכי גדולה במדד ה-eGFR נראה בקרב קבוצת החולים עם מאקרואלבומינוריה, אך ללא הבדל משמעותי בשתי הקבוצות. לא נראו הבדלים משמעותיים בירידה במדד ה-eGFR באף אחת משלוש הקבוצות בחלוקה לפי רמות אלבומין בשתן. הכפלה של כמות הקראטינין בדם המטופלים התרחשה ב-35 (1%) מתוך 3,032 המטופלים בקבוצת האינבו וב-41 (1%) מ-3,031 המטופלים בקבוצת הטיפול (יחס סיכונים 1.163, רווח בר-סמך 95%: 0.741-1.825, p=0.5127).

כפי שדווח עוד קודם במחקר זה, כמות המטופלים עם תופעות לוואי כלייתיות היה נמוך (48/3,032 (1.6%) מהמטופלים בקבוצת האינבו לעומת 48/3,031 (1.6%) מהטופלים בקבוצת ההתערבות.

מקור: 

Muskiet M.H.A et al (2018). Lancet Diabetes Endocrinol. 2018 Oct 1. pii: S2213-8587(18)30268-7 https://doi.org/10.1016/S2213-8587(18)30268-7

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת סוג 2,  אירוע כלילי חריף,  מחקר אקראי,  אינבו,  סמיות כפולה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו