העדויות אינן ברורות לגבי צורת הטיפול האופטימלית בקרב ילדים עם צלוליטיס, במיוחד כיצד להעריך את הסיכון לצלוליטיס בינוני עד חמור הדורש אנטיביוטיקה תוך ורידי (IV).
עוד בעניין דומה
במחקר חדש שנערך ב-University of Melbourne באוסטרליה והתפרסם בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים לגזור ולאמת שיטת ניקוד להערכת רמת הסיכון של צלוליטיס אשר נועדה לסייע למטפלים לקבוע אילו מטופלים זקוקים לאנטיביוטיקה תוך-ורידית.
החוקרים ביצעו מחקר קוהורט פרוספקטיבי בקרב ילדים בין הגילאים שישה חודשים עד 18 שנים אשר פנו למלר"ד ואובחנו עם צלוליטיס בין ינואר 2014 לאוגוסט 2017. המטופלים חולקו לשתי קבוצות על בסיס צורת מתן האנטיביוטיקה לאחר 24 שעות (ה-gold standard שנקבע מראש).
החוקרים השוו תכונות דמוגרפיות וקליניות. קלינאים נשאלו לגבי התכונות הספציפיות בהם השתמשו כדי להחליט אם להתחיל אנטיביוטיקה תוך-ורידית. שילובים של תכונות שונות נבדקו בעקומות אופייניות למסווג (receiver operating characteristic).
במחקר, השתמשו החוקרים ב-285 ילדים בקוהורט ה-derivation ליצירת מדד מלבורן עם ראשי התיבות ASSETי- Area, Systemic features, Swelling, Eye, Tenderness (גודל, מאפיינים סיסטמיים, נפיחות, עין, רגישות), עם ציון מקסימלי של 7. האזור מתחת לעקומה היה 0.86 (95% רווח סמך של 0.83- 0.91). שימוש בציון חתך של 4 כדי להתחיל טיפול באנטיביוטיקה תוך-ורידית הניב את הסיווג הנכון הגבוה ביותר של 80% מהחולים (רגישות 60%, סגוליות 93%). תוצאה זו אומתה ב-251 ילדים ושמרה על שטח מתחת לעקומה של 0.83 (95% רווח סמך של 0.78-0.89).
החוקרים מסכמים שה-Melbourne ASSET Score נגזרה ואומתה עבור צלוליטיס בקרב ילדים בכדי לסייע לקלינאים להחליט על מתן אנטיביוטיקה תוך-ורידית. על אף שיועד לשימוש נפוץ, אם קיימות מגבלות בסביבות אחרות, הוא תוכנן לאפשר חידוד והוא ניתן לשינוי לפי אנליזות השפעה מקומיות.
מקור:
תגובות אחרונות