הניסיון לטפל בהפטיטיס C לאחר כשלונות טיפול חוזרים בתרופות אנטי-ויראליות ישירות הוא מאתגר. בכל הקשור להשפעה על מהלך המחלה ותוצאים כמו הסיכון לסרטן כבד, הכחדת הוירוס היא נושא קריטי הדורש התייחסות.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו 100 נבדקים שטופלו מספר פעמים, ללא הצלחה, בשילוב של סופוסבוויר וריבווירין או בטיפול המשולש (סופוסבוויר, ריבווירין ודקלטסוויר). הנבדקים חולקו לקבוצת מחקר וקבוצת ביקורת, לפי נתוני גיל, מין ונתונים התחלתיים נוספים (בכל קבוצה 50 מטופלים).
קבוצת המחקר קיבלה טיפול מוצא אחרון (סופוסבוויר, דקלטסוויר, סימפרוויר ו-ריבווירין). החוקרים עקבו אחרי הנבדקים לאחר חוסר התגובה האחרון לטיפול, על מנת לאתר תופעות לוואי משמעותיות, כגון אי ספיקת כבד והתפתחות של סרטן כבד.
החוקרים מצאו כי בקבוצת המחקר, 47 מתוך 50 מטופלים השיגו תגובה וירולוגית ממושכת (94%). בקבוצת הביקורת היו שיעורי היארעות גבוהים משמעותית של סרטן כבד, בהשוואה לקבוצת המחקר (7 מטופלים לעומת 1, עם סיכון יחסי של 5.44). כמו כן, הטיפול היה קשור לתקופה ארוכה יותר ללא תופעות לוואי.
כשלונות טיפול נשנים היו בקורלציה להתקדמות במדדי ה-fibroscan בקבוצת הביקורת (21 עם סטיית תקן של 4.5 לעומת 10 עם סטיית תקן של 1.5 קילו-פסקל, p=0.001). עצם השגת תגובה וירולוגית ממשוכת בקבוצת המחקר עצרה את התקדמות הפיברוזיס, למרות העלייה הלא משמעותית מתחילת המחקר (13.2 עם סטיית תקן של 3.2 לעומת 10.6 עם סטיית תקן של 0.6, p=0.12).
החוקרים הגיעו למסקנה שטיפול מוצא אחרון בהפטיטיס C היה יעיל ביותר בכל הקשור להשגת תגובה וירולוגית ממושכת, פחות יקר מהתרופות החדשות ומקושר לסיכון מופחת לתופעות לוואי (בעיקר סרטן הכבד), במטופלים אלו.
מקור:
Shaaban Hanafy, A. et al. (2018). Hepatology Research. https://doi.org/10.1111/hepr.13303
תגובות אחרונות