פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation – AF) היא הפרעת הקצב הנפוצה ביותר בקרב אנשים עם אי ספיקת כליות כרונית וקשורה בתוצאים קליניים עגומים גם בקרב מטופלים ללא מחלות כליה ומטופלים בדיאליזה. עם זאת, לא קיים מספיק מידע על תוצאים הקשורים בפרפור פרוזדורים בקרב מטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית שלא דורשים דיאליזה.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה לבחון באופן פרוספקטיבי את הקשר בין התחלה של AF לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ותמותה בקרב מבוגרים עם אי ספיקת כליות כרונית.
למחקר גויסו חולים מתוך המחקר Chronic Renal Insufficiency Cohort Study שהיו ללא AF בתחילת המחקר. התוצאים כללו אי ספיקת לב, התקף לב, שבץ ומוות שהתרחשו לאחר שהנבדקים חלו בפרפור פורזדורים. החוקרים השתמשו במודל Cox לרגרסיה ומודלי Marginal Structure כדי לבחון את הקשר בין AF לבין תחלואה קרדיווסקולרית ומוות, בתקנון למאפייני המטופלים, ערכי מעבדה ושימוש בתרופות.
מתוך 3,080 מטופלים, 325 (10.5%) פיתחו פרפור פרוזדורים חדש במהלך 6.1 שנות מעקב. בהשוואה למטופלים ללא פרפור פרוזדורים, החולים שפיתחו את המחלה סבלו יותר מאי ספיקת לב (יחס סיכונים 5.17, רווח בר-סמך 95%: 3.89-6.87), התקף לב (יחס סיכונים 3.64, רווח בר-סמך 95%: 2.50-5.31), שבץ (יחס סיכונים 2.66, רווח בר-סמך 95%: 1.50-4.74) ותמותה (יחס סיכונים 3.30, רווח בר-סמך 95%: 2.65-4.12).
יחסים אלה לא השתנו גם כאשר נעשה תקנון נוסף לסמנים מעבדתיים של דלקת, עומס לבבי, מטבוליזם של מינרלים, מסת חדר שמאל, מקטע פליטה וקוטר עלייה שמאל.
מקור:
Atrial Fibrillation, Cohort Study, Morbidity, Prospective Study
Bansi N et al (2018). JASN December 2018, 29 (12) 2859-2869;
תגובות אחרונות