למרות ההתקדמות המשמעותית בטיפול בסרטן המעי הגס הגרורתי (mCRC), המורכבת בעיקרה משיפור בתהליכי סיקור ובהרחבת הארסנל הטיפולי עם טיפולים ממוקדים, הפרוגנוזה עדיין איננה טובה. התמקדות במסלולי EGFR עוררה עניין רב בקרב קלינאים וחוקרים בשל יעילות גבוהה יחסית שהודגמה במסגרות ניסויים קליניים עם נוגדנים מונוקלונליים (cetuximab ו-panitumumab) כמו גם פיתוח של סמנים ביולוגיים המאפשרים טיפול מותאם אישית וחיזוי תוצאות ההתערבות התרופתית.
עוד בעניין דומה
יחד עם זאת, למרות הבחירה האופטימלית של מטופלים על בסיס מצב המוטציה של RAS, העמידות הראשונית והמשנית לנוגדנים מונוקלונליים גבוהה מהרצוי. מסיבה זו יש צורך דחוף במחקר נוסף על סמנים ביולוגיים חזויים אך עד היום מחקרים מסוג זה נערכים באופן מוגבל ביותר. בעוד שהטרוגניות מולקולרית הוכחה על ידי מספר מחקרים ב-mCRC, מסיבות לא מובנות, שינויים גנטיים מרובים המופיעים בלחץ הסלקטיבי של טיפולים במיקוד EGFR מובילים לעמידות ומסוגלים איכשהו להשפיע על התנהגותם הביולוגית והקלינית של תאי סרטן. באופן מסקרן, נראה כי אירועים אלה מתכנסים במידה רבה במסלול RAS / RAF / MAPK בקרב חולים שטופלו בנוגדנים מונוקלונליים מוכווני EGFR.
על מנת להכווין מחקר וטיפול ממוקד יותר לשינויי מוטציוניים אלו המובילים לעמידות פרסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטאות מובילות בבריטניה סקירה עדכנית בנושא. בסקירה זו החוקרים מתארים את ההתפתחות הקלינית והביולוגית של טיפולים ממוקדים באמצעות EGFR ב-mCRC, את האתגרים בנוכחות מורכבות מולקולרית, ואת תפקיד DNA חופשי שאינו תאי (CF) ואסטרטגיות עתידיות שיכולות להביא למחקר מיטבי של סמנים ביולוגיים בעלי משמעות קלינית ויישום של רפואה מדויקת.
מקור:
תגובות אחרונות