מנת דחף של סליין 3% במטופלים היפונתרמיים על רקע SIAD הובילה לתיקון ראשוני מהיר יותר של נתרן בדם בהשוואה לזילוח מתמשך במקביל לשיפור מהיר יותר במדד גלזגו וללא מקרים של פירוק מיאלין על רקע אוסמוטי. נדרש ניטור תכוף בשביל למנוע תיקון יתר.
עוד בעניין דומה
היפונרתמיה חריפה היא מצב חירום רפואי שמוביל לתמותה גבוהה המיוחסת בעיקר לבצקת מוחית. הקווים המנחים העדכניים ממליצים על שימוש במנות דחף של סליין היפרטוני ולא בזילוף מתמשך בשביל להגיע לתיקון מהיר יותר של ריכוז הנתרן בדם. עם זאת, קיימות עדויות מועטות מכדי לאפשר תמיכה גורפת בהמלצה זו.
החוקרים בחנו באופן פרוספקטיבי את התוצאים הקליניים והמעבדתיים במטופלים עם היפונתרמיה תסמינית שנגרמה על ידי SIADי(Syndrome of inappropriate antidiuresis) וטופלה במנת דחף במתן תוך ורידי של סליין 3% (מנת דחף של 100 מ"ל, אשר ניתנה עד שלוש פעמים) והשוו את התוצאות לתוצאי מחקר היסטורי ממטופלים שטופלו בזילוף המשכי של סליין 3% בקצב של 20 מ"ל/שעה.
22 מטופלים טופלו במנות דחף ו-28 טופלו בזילוף המשכי. מנת דחף הוביל לעלייה מהירה יותר של רמות הנתרן לאחר 6 שעות בערך חציוני (ובסוגריים טווח) של 6 (2-11) לעומת 3 (1-4) מילימול/ליטר (p<0.0001). במקביל נראה שיפור במדד גלזגו בערך של 3 (1-6) לעומת 1 (-2 – 2) נקודות לאחר 6 שעות, (p<0.0001).
מנת דחף שלישית היתה קשורה בשיעור מוגבר של מתן דקסטרוז או דזמופרסין (dDAVP) בשביל למנוע תיקון ביתר (יחס הסיכויים 24, p=0.006). לא נראו מקרים של פירוק מיאלין על רקע אוסומטי באף אחת מן הקבוצות.
מקור:
תגובות אחרונות