במחקר רטרוספקטיבי זה נבדק תפקידו של הטסטוסטרון כגורם פרוגנוסטי לסרטן הערמונית העמיד לסירוס שטופל בדוקטקסל בקרב חולים מיפן. נכללו 164 חולים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס שקיבלו טיפול בדוקטקסל.
עוד בעניין דומה
החוקרים העריכו את רמות הטסטוסטרון וגורמים קליניים אחרים בתחילת הטיפול בדוקטקסל ובחנו את שיעור ההישרדות כללית וההישרדות ללא התקדמות המחלה.
מבין 164 החולים, ל-69 היו גידולים בנפח גבוה. האנטיגן הספציפי לערמונית החציוני היה 27.0 ng / ml. רמות הטסטוסטרון החציוני היו 13.0 ng / dL. שיעורי הגרורות לעצמות ולאיברים ויסרליים היו 80.1% ו-8.8% בהתאמה.
בהסתכלות על הישרדות ללא התקדמות המחלה, טסטוסטרון ≥13 ng / dL היה גורם פרוגנוסטי עצמאי רק בניתוח חד-משתני (יחס הסיכון, 1.81; P=.0108).
בבחינת ההישרדות הכללית, טסטוסטרון ≥ 1.3 ng / dL (יחס מפגע, 3.37; P<.0001), נפח גבוה (יחס סיכון, 3.06; P=.0009), ואנטיגן ספציפי לערמונית ≥ 27.0 ng / ml (יחס סיכון, 2.75; P=.0013) היו גורמים פרוגנוסטיים בלתי תלויים בניתוח רב משתנים.
בבחינת גורמים קליניים קשורים, טסטוסטרון בסרום גבוה יותר היה קשור לגרורות באיברים ויסרליים, נפח גבוה של גידול ורמות גבוהות של אנטיגן ספציפי לערמונית.
בהתבסס על שלושה גורמים פרוגנוסטיים (טסטוסטרון, נפח גבוה, אנטיגן ספציפי לערמונית), פותח סיווג סיכונים. קבוצת הסיכון הגבוהה (שלושה גורמי סיכון) הראתה הישרדות כוללת קצרה משמעותית בהשוואה לקבוצות הסיכון המתון (2 גורמי סיכון) ולקבוצות הסיכון הנמוך (0-1 גורם סיכון) (P<.0001).
החוקרים מסיקים כי המחקר הנוכחי זיהה שטסטוסטרון גבוה יותר בסרום (≥13 ng / dL) הוא גורם פרוגנוסטי משמעותי בקרב חולי סרטן הערמונית העמיד לסירוס שטופלו בדוקטקסל.
מקור:
תגובות אחרונות