טיפול בן 8 שבועות עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר מומלץ עבור חולים עם זיהום כרוני בהפטיטיס C, שלא קיבלו טיפול בעבר. מטרת החוקרים באנליזה זו הייה להעריך את היעילות של טיפול עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר במשך 6 שבועות בלבד, בקרב נבדקים עם הדבקה אקוטית חדשה בהפטיטיס C.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר הרצה רב מוקדי בינלאומי עם זרוע בודדת בתווית פתוחה, בו הכלילו מבוגרים עם הדבקה חדשה ב-הפטיטיס C (משך הדבקה של פחות מ-12 חודשים).
הנבדקים קיבלו טיפול עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר במינון 300 ו-120 מ"ג, בהתאמה, כל יום במשך 6 שבועות. זיהום ראשוני הוגדר על סמך זיהוי ראשון של נוגדנים נגד הווירוס ו/או רנ"א נגיפי במשך 6 חודשים מהכניסה למחקר. תנאי נוסף היה קיום של הפטיטיס אקוטית על סמך הערכה קלינית, במהלך 12 החודשים טרם המחקר (כלומר פיתחו נוגדנים באופן סימפטומטי או ALT של יותר מפי 10 מהנורמה), או הופעה של נוגדנים נגד הווירוס בתקופה של 18 חודשים.
הדבקה חוזרת הוגדרה כהופעה של רנ"א נגיפי חדש במהלך 6 חודשים מהכניסה למחקר, זאת יחד עם עדות לניקיון ויראלי ספונטני או כתוצאה מהטיפול. התוצא העיקרי היה תגובה וירולוגית ממושכת 12 שבועות מתום הטיפול.
החוקרים מצאו כי 30 גברים (גיל חציוני של 43, 90% מהם מקיימים יחסי מין עם גברים) קיבלו טיפול, מתוכם 77% (23) היו חיוביים ל-HIV.
47% (14) הזריקו סמים בעבר ו-13% (4) חוו הדבקה חוזרת בהפטיטיס C.
רוב הנבדקים היו בעלי גנוטיפ 1 של הוירוס (83% או 25 נבדקים), לאחריו גנוטיפ 4 (10% או 3 נבדקים) ובאופן הכי נדיר גנוטיפ 3 (7% או 2 נבדקים).
בתחילת המחקר, משך הזיהום החציוני המוערך היה 29 שבועות (טווח של 13-52 שבועות) וכמות הרנ"א הוויראלי החציונית היתה Log10 של 6.2 יחידות/מ"ל (טווח של 0.9-7.7).
זאת ועוד, שיעור השגת תגובה וירולוגית ממושכת לאחר 12 שבועות היה 90% (27 מתוך 30) בקבוצה לפי כוונה לטפל וב-96% (27 מתוך 28) בקבוצת הטיפול בפועל.
החוקרים דיווחו על מקרה אחד של חזרת הווירוס ועל שני מקרים של כשלון טיפולי שאינו וירולוגי (מטופל 1 שנפטר ומטופל אחד שאבד למעקב). לא נצפו תופעות לוואי רציניות הקשורות לטיפול.
החוקרים הגיעו למסקנה כי טיפול בן 6 שבועות עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר הינו יעיל ביותר בקרב אנשים עם הדבקה אקוטית חדשה בהפטיטיס C, עובדה המחזקת את הצורך בהערכה נוספת של טיפול פנגנוטיפי מקוצר במצבים אלו.
מקור:
Martinello, M. et al. (2019). Hepatology. https://doi.org/10.1002/hep.31003
תגובות אחרונות