במסגרת הטיפול ברפואת המשפחה יש שכיחות גבוהה של מתן מרשמים שאיננו הולם את מצב המטופל. צריכת תרופות שלא לצורך קשורה באירועים שליליים תכופים יותר, איכות חיים נמוכה יותר וביקורים תכופים יותר בבתי חולים.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי היא לתמצת עדויות זמינות לגבי יעילות של התערבויות שנועדו לסייע לרופאי משפחה להפסיק מרשמים אלה ולתאר את החסמים והזרזים של התהליך מנקודת מבטם של חולים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות.
כאשר בוחנים מחקרים בנושא יעילות ההתערבויות, ניתן להבחין כי מצוין כי המרכיב החינוכי מהווה גורם מרכזי ואילו בפועל תוצאות טובות יותר מתקבלות כאשר הגורם המרכזי בהתערבות הוא יישום נהלים המותאמים למצב המטופל (ולא הגורם החינוכי).
ביחס למחקרים שכללו אנשי מקצוע בתחום הבריאות, התחומים העיקריים שנחקרו היו האיזון בין הסיכונים והיתרונות, הצורך בשיפור התקשורת עם חולים והצורך בשיח ברור עם רופאים אחרים המעורבים בטיפול.
בין החסמים שזוהו נמצא חוסר זמן של רופא המשפחה, חוסר יכולת לגשת לכל המידע על החולה, נטייה לסטגנציה והישארות בשגרה, התנגדות לשינוי וחוסר נכונות להטיל ספק בהחלטות רופאים אחרים.
לגבי המטופלים, הסתמן באופן ברור שיש להם דאגות וספקות רבות בנוגע למרשמים ולהפסקת מרשמים. על מנת להתגבר על סוגיות אלו, יש צורך בקשר טוב עם אנשי מקצוע בתחום הרפואה וקבלת התמיכה שלהם במהלך התהליך.
טיוב הליכי מתן מרשמים ותרופות באמצעות תיאור ממוקד הוא חלק חשוב בטיפול במצבים רפואיים כרוניים, הימנעות מתופעות לוואי ושיפור התוצאות. מסקירת הספרות עולה כי מרבית ההתערבויות המיועדות לסיוע לרופאים בהפסקת מרשמים נמצאו יעילות ברמה סבירה. תקשורת טובה בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות מהווה אלמנט מפתח להצלחה בתהליך הפסקת טיפולים תרופתיים קבועים.
מקור:
תגובות אחרונות