קיימות כיום הנחיות פעילות גופניות מרובות, בינלאומיות, מבוססות ראיות, עבור חולי סרטן והמחלימים מהמחלה. שלוש המילים הראשונות משותפות לכל ההנחיות הן: הימנעו מחוסר פעילות. מעבר לכך, ההמלצות משתנות בהתאם לתוצאות בהן מעוניינים.
עוד בעניין דומה
למניעת סרטן ראשוני ומשני בקרב מבוגרים, ההמלצה היא לבצע 150 עד 300 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות בינונית, או 75 עד 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות גבוהה, ותרגולי התנגדות פעמיים בשבוע.
עבור שמונה תופעות לוואי של הסרטן והטיפול בו (עייפות, ירידה באיכות החיים, חרדה, דיכאון, תפקוד פיזי, לימפדמה, שינה ובריאות העצמות) יש כיום "מרשמים" ספציפיים בנוגע לתדירות התרגול, עצימותו, משכו וסוג התרגיל שיהיה בטוח ואפקטיבי.
מינון התרגול הנחוץ כדי לשנות את התקדמותו של הסרטן גדול מזה הנחוץ כדי להשפיע על הסימפטומים של הסרטן. קיים בסיס ראיות גדול יותר לגבי ההשפעות החיוביות של תרגול על מגוון רחב של נושאי בריאות אצל חולי סרטן ומחלימים, ולכן יש צורך הולך וגובר לתרגם את בסיס הראיות הזה הלכה למעשה כדי להגדיל את הסבירות שאדם חולה סרטן אכן יעבוד לפני תכנית האימונים שלו במהלך הטיפול ואחריו.
מחקרים מצביעים על פערים בהשתתפות בפעילות גופנית בקרב חולי סרטן ומחלימים. לדוגמה, מחקר הראה שרק 9% מהאחיות האונקולוגיות ו-19% עד 23% מהרופאים האונקולוגים מפנים חולים בסרטן לתכנית תרגול פעילות גופנית מסודרת. בסקר שנערך בקרב יותר מ-9,000 מחלימים בארה"ב, רק 30% עד 47% מהחולים והמחלימים מתרגלים לפי העקרונות המנחים של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, ובבריטניה כ-31% מהחולים והמחלימים אינם עוסקים בפעילות גופנית כלל.
קבוצות רבות בעולם מעוניינות לצמצם את הפער בין הידע לגבי חשיבות פעילות גופנית בטיפול האונקולוגי לבין ביצוע התרגול בשטח. אחת מקבוצות המחקר המובילות הציעה את האג'נדה הבאה לצמצום הפער: העלאת מודעות, שילוב רופאים במאמץ, יצירת מדדים לתרגול, יצירת מודלים עסקיים, חקר בזבוז בשירותי שיקום, שימוש בטכנולוגיה ויצירת שיטות הערכה.
יוזמה של איגוד רופאי הספורט בארה"ב, Moving Through Cancer מתכוונת לסגור את הפער באמצעות מחקר ותקינה של תרגול גופני באונקולוגיה עד שנת 2029.
מקור:
תגובות אחרונות