קיים מידע מוגבל אודות שיעורי התמותה בקרב מטופלים עם פסוריאזיס וארתריטיס פסוריאטית (PsA) בצפון אמריקה והשינויים בהם לאורך שני העשורים האחרונים. מטרת המחקר היתה להשוות תמותה כללית ותמותה סיבתית (Cause – Specific) בין מטופלים עם פסוריאזיס לבין האוכלוסיה הכללית באונטריו, קנדה, בין השנים 1996-2016.
עוד בעניין דומה
המחקר מבוסס אוכלוסיה, קוהורט רטרוספקטיבי על בסיס נתוני בריאות אדמיניסטרטיביים של תושבים מבוגרים. בניתוח הנתונים חושבה התמותה הכללית, תמותה ספציפית לפסוריאזיס, שיעורי תמותה מתוקננים ושיעורי תמותה עודפים מתוקננים.
176,868 מטופלים עם פסוריאזיס (2,524 מקרי תמותה) ו-15,430 מטופלים עם PsAי(221 מקרי תמותה) נכללו במחקר. למטופלים עם פסוריאזיס ו-PsA היה שיעור תמותה עודף מתוקנן של 1.44 ו-2.43 פר 1,000 איש בהתאמה.
שיעורי התמותה המתוקננים ירדו בכ-30% לאורך תקופת המחקר בשתי הקבוצות, אך נותרו גבוהים משמעותית לעומת האוכלוסיה הכללית. סיבות המוות הכלליות בשתי הקבוצות – ממאירות, הפרעות סירקולטוריות ומצבים נשימתיים. לא ניתן היה לסווג את המטופלים על פי חומרת המחלה.
לסיכום, למרות שיפור משמעותי בטיפול במחלת הפסוריאזיס, ערך התמותה העודפת היחסי, אשר ייתכן וקשור לגורמי סיכון למחלת הפסוריאזיס, לא השתנה. התמותה העודפת עומדת על ממוצע של 1-2 מקרי תמותה נוספים פר 1,000 איש בשנת 2016.
מקור:
Keith Colaco, MSc, et al. (2020), JAAD
תגובות אחרונות