תכנית ה-Surveillance, Epidemiology, and End Resultsי(SEER) משקפת שליש מאוכלוסיית ארה״ב. עם זאת ייתכן שלא ניתן להכליל את התכנית על אוכלוסיית הווטרנים. כיוון שווטרנים מהווים אוכלוסיה בסיכון גבוה, הבדלים אלה יכולים להגביל את ההבנה של האפידמיולוגיה של מלנומה באוכלוסיות הנמצאות בסיכון כה גבוה.
עוד בעניין דומה
לכן, מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את ההבדלים במאפיינים דמוגרפיים ומאפייני גידול והישרדות ספציפית למלנומה בווטרנים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
במסגרת המחקר, שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, אספו החוקרים מידע מרשם הסרטן של ווטרנים ומתכנית ה-SEER (18 רשמים) בין השנים 2009-2017.
במסגרת סריקת מאגרי המידע זוהו 15,334 ווטרנים ו-166,265 מטופלים מ-SEER אשר סבלו ממלנומה. תוצאות המחקר הראו כי וטרנים היו בעלי נטייה גדולה יותר להתייצג עם מחלה אזורית או מרוחקת (17.5% לעומת 13.0% ב-SEER). כמו כן נמצא כי ברשם הסרטן של וטרנים ביחס ל-SEER, ההישרדות הספציפית למלנומה לחמש שנים היתה נמוכה יותר בכל קבוצות הגיל למעט במטופלים אשר אובחנו מגיל 80 ומעלה.
כמו כן, נמצא כי החל מ-2009 ועד 2017, ההישרדות הספציפית למלנומה לפי שלב המחלה היתה נמוכה יותר בכל שלבי המחלה ברשם הסרטן של וטרנים. עם זאת, נמצא כי עבור מלנומה בשלב 4 אשר אובחנה בין 2015-2017 בהשוואה ל-2011-2014, ההישרדות הספציפית למלנומה לשנתיים עלתה מ-37.8% ל-51.5% ברשם הסרטן של וטרנים לעומת עלייה מ-36.4% ל-44.8% ב-SEER.
למחקר זה הגבלות כיוון שישנם מאפיינים דמוגרפיים ייחודיים לווטרנים וכיוון שישנו חוסר מידע ברשם הסרטן של וטרנים. עם זאת, עולה כי בהשוואה ל-SEER, וטרנים עם מלנומה אובחנו בשלבים מאוחרים יותר אך גם כי שתי אוכלוסיות אלו הציגו שיפור בהישרדות הספציפית למלנומה בשלב 4.
מקור: