מחלת כליות 11.08.2019

ירידה זילוח כלייתי בזמן המודיאליזיה וההשפעה של קירור הדיאליזט

מחקר זה הצביע על ירידה משמעותית בזילוח הכלייתי בזמן דיאליזה ולדעת החוקרים מדובר בצעד ראשון באפיון הירידה בתפקוד הכלייתי השארי כתוצאה מהתחלת דיאליזה

התפקוד הכלייתי השארי (Residual Reanl Function - RRF) מכתיב את השרידות במטופלים עם מחלת כליות סופנית, אבל מדרדר לאחר תחילת המודיאליזה. מחקרים קודמים הצביעו על כך שקירור נוזל הדיאליזה (דיאליזט) מוריד את העקה הנגרמת מהמודיאליזה ומגן על המוח והלב מנזק איסכמי. במחקר זה ניסו החוקרים לבדוק האם עקה זו משפיעה על הזילוח הכלייתי והאם קירור דיאליזט יכול להקל על תופעה זו.

החוקרים ביצעו הדמיה כלייתית בעזרת CT לבדיקת הזילוח ב-29 מטופלים שעברו דיאליזה ממושכת בתנאים רגילים (36.5 מעלות). בנוסף נסרקו 15 מטופלים בתנאים רגילים ובתנאים של דיאליזט מקורר (35 מעלות). ההדמיה התבצעה לפני, שלוש שעות לתוך ו-15 דקות לאחר ההמודיאליזה. החוקרים השתמשו במפות זילוח בשביל לכמת את הזילוח הכלייתי. בנוסף, החוקרים ביצעו אקו-לב כדי להשוות בין הכלייה ללב, איבר שרגיש לעקה האיסכמית שנגרמת מהמודיאליזה.

בזמן דיאליזה, הזילוח הכלייתי פחת ב-18.4% (p<0.005), ממצא שהיה בהתאמה לנזק לשריר הלב (r=-0.33, p<0.05). בדיאליזה עם נוזל מקורר, המטופלים חוו ירידה של 10.6% בזילוח הכלייתי (ירידה שאינה שונה באופן משמעותי מהרידה בעת שימוש בדיאליזט לא מקורר) ועשרה מתוך 15 המטופלים עדיין חוו נזק לשריר הלב שאינו שונה מהנזק בעת שימוש בנוזל בטמפרטורה רגילה).

מקור: 

Marants R. et al (2019). JASN June 2019, 30; 1086-1095;

נושאים קשורים:  מחקרים,  דיאליזה,  זילוח כלייתי,  דיאליזט מקורר,  הדמיה ממוחשבת
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו