התפקוד הכלייתי השארי (Residual Reanl Function - RRF) מכתיב את השרידות במטופלים עם מחלת כליות סופנית, אבל מדרדר לאחר תחילת המודיאליזה. מחקרים קודמים הצביעו על כך שקירור נוזל הדיאליזה (דיאליזט) מוריד את העקה הנגרמת מהמודיאליזה ומגן על המוח והלב מנזק איסכמי. במחקר זה ניסו החוקרים לבדוק האם עקה זו משפיעה על הזילוח הכלייתי והאם קירור דיאליזט יכול להקל על תופעה זו.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו הדמיה כלייתית בעזרת CT לבדיקת הזילוח ב-29 מטופלים שעברו דיאליזה ממושכת בתנאים רגילים (36.5 מעלות). בנוסף נסרקו 15 מטופלים בתנאים רגילים ובתנאים של דיאליזט מקורר (35 מעלות). ההדמיה התבצעה לפני, שלוש שעות לתוך ו-15 דקות לאחר ההמודיאליזה. החוקרים השתמשו במפות זילוח בשביל לכמת את הזילוח הכלייתי. בנוסף, החוקרים ביצעו אקו-לב כדי להשוות בין הכלייה ללב, איבר שרגיש לעקה האיסכמית שנגרמת מהמודיאליזה.
בזמן דיאליזה, הזילוח הכלייתי פחת ב-18.4% (p<0.005), ממצא שהיה בהתאמה לנזק לשריר הלב (r=-0.33, p<0.05). בדיאליזה עם נוזל מקורר, המטופלים חוו ירידה של 10.6% בזילוח הכלייתי (ירידה שאינה שונה באופן משמעותי מהרידה בעת שימוש בדיאליזט לא מקורר) ועשרה מתוך 15 המטופלים עדיין חוו נזק לשריר הלב שאינו שונה מהנזק בעת שימוש בנוזל בטמפרטורה רגילה).
מקור:
Marants R. et al (2019). JASN June 2019, 30; 1086-1095;