תסמונת ריבאונד כולינרגי היא תופעת לוואי לא רצויה ונדירה אך מוכרת המתרחשת לאחר הפסקת פתאומית של טיפול בקלוזפין. בספרות הרפואית תוארו מקרים קודמים של ריבאונד כולינרגי. עם זאת, דיווחים אלה תיארו את התופעה הכולינרגית רק לאחר הפסקת מינון גבוה של קלוזפין בחולים שאובחנו עם סכיזופרניה.
עוד בעניין דומה
בתיאור מקרה שפורסם החודש בכתב העת BMC Psychiatry קבוצת רופאים שוויצרים מאוניברסיטת ז'נבה מדווחים על מקרה של תסמונת ריבאונד כולינרגי וקטטוניה שלושה ימים לאחר הפסקה פתאומית של 50 מ"ג קלוזפין לטיפול בהפרעה אפקטיבית דו קוטבית מסוג 1.
הרופאים מתארים בן 66 ממוצא ספרדי עם אבחנה של הפרעה דו קוטבית מאוזנת תרופתית במשך 15 שנים ומחלת קרוהן. הוא הובא למחלקת החירום בשל התפרצות פתאומית של אילמות (מוטיזם), דיספגיה וטריזמוס.
במחלקה התייצג עם קטטוניה משמעותית, יתר לחץ דם, טכיקרדיה וטכיפניאה. טמפרטורת הגוף שלו היתה נורמלית ובדיקות המעבדה היו ללא ממצאים לציון. CT ראש ו-EEG היו בטווח הנורמלי.
בבדיקת ההיסטוריה שלו התברר כי במהלך אשפוז קודם, בשל אפיזודה מאנית עמידה למייצבי מצב רוח, קיבל טיפול של 50 מ"ג קלוזפין ביום, אותו המשיך במשך חודשיים. מסיבה לא ידועה, הפסיכיאטר של המטופל הפסיק את הטיפול שלושה ימים טרם התייצגותו הנוכחית והחליף אותו בריספרידון 5 מ"ג וסרווקול 200 מ"ג ביום. לאחר מכן התפתחה תסמונת ריבאונד כולינרגית.
לאחר מתן ורידי של 2.5 מ"ג ביפרידן, יכולת הדיבור והתקשורת של החולה השתפרה באופן דרמטי ומהיר, מה שתומך באבחנה. הטיפול בריספרדון וסרוקוול הופסק. החולה התאושש לחלוטין 20 ימים לאחר ההחלמה של 50 מ"ג של קלוזפין ו-2.5 מ"ג של ביפרדין מדי יום.
תיאור מקרה זה מדגיש כי תסמונת ריבאונד כולינרגית עלולה להתרחש בחולים הסובלים מהפרעה דו קוטבית ומקבלים טיפול במינון נמוך של קלוזפין כמייצב מצב רוח. המינון הנמוך של קלוזפין אינו מונע את התופעות החמורות של תופעת לוואי זו. לפיכך, יש לנקוט בכל מקרה באסטרטגיה של הפחתה הדרגתית במינון התרופה.
מקור: