יש לא מעט מחקרים איכותניים הבוחנים את החוויות הקשורות לדליריום של מטופלים, החוויות של המטפלים והחוויות של המשפחות. יחד עם זאת, קיים מחסור בידע מתכלל על היבטים נפוצים של נטל הדליריום בקרב כל שלוש הקבוצות.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ייל תיארו בכתב העת המדעי Gerontology את נטל התחלואה של דליריום מנקודת המבט של המטופלים, המטפלים והמשפחה.
החוקרים ערכו ראיונות איכותניים מובנים שבחנו את מעמסת התחלואה עם 18 מטופלים שחוו לאחרונה אפיזודה של דליריום, עם 16 מטפלים ועם 15 אחיות שטיפלו באופן שגרתי בחולים עם דליריום.
החוקרים זיהו שלושה נושאים של נטל משותף של הדליריום: נטל הסימפטומים (דיסאוריינטציה, הזיות, תקשורת פגומה, בעיות זיכרון, שינויי אישיות, הפרעות שינה); נטל רגשי (כעס/ תסכול, מצוקה רגשית, פחד, אשמה, חוסר אונים); נטל הסיטואציה (אובדן שליטה, חוסר תשומת לב, חוסר ידע, חוסר משאבים, חששות בטיחות, אי ודאות, חוסר מוכנות). הנתונים הצביעו על כך שמעמסות אלו נובעות ממקורות שונים בקרב מטופלים, מטפלים ואחיות, כאשר מתקיימות פרספקטיבות שונות במידה ניכרת על המעמסה.
הממצאים מקדמים את ההבנה של המעמסה המשותפת של חוויית הדליריום עבור כל הקבוצות ומציעים מבנה לפיתוח כלים והתערבויות נפרדות כדי להתמודד עם נטל התחלואה באופן אינדיבידואלי או קבוצתי. החוקרים מדגישים שדליריום נחווה באופן משותף ולא רק על ידי החולה ושתחלואה זו מחייבת גישות מערכתיות להפחתת נטל התחלואה הכולל.
מקור: