טיפול פליאטיבי יכול לשפר את הטיפול הרפואי בסוף החיים ולהפחית את הוצאות הטיפול הרפואי, אך העיתוי האופטימלי ליזום טיפול פליאטיבי נותר לא ברור ולא מוסדר. קבוצת אונקולוגים מאוניברסיטת מניטובה שבקנדה ניסתה לאפיין את הקשר בין עיתוי הטיפול הפליאטיבי, מוות בבית החולים ועלויות הטיפול הרפואי.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו עבודת מחקר רטרוספקטיבית שכללה את כל החולים שאובחנו ונפטרו מסרטן המעי הגס בין השנים 2004 ו-2012 במניטובה, קנדה. החשיפה שנמדדה הייתה עיתוי הטיפול הפליאטיבי, שהוגדר כללא מעורבות, מעורבות מאוחרת (פחות מ-14 יום לפני המוות), מעורבות מוקדמת (14 עד 60 יום לפני המוות) ומעורבות מוקדמת מאוד (60+ יום לפני המוות). התוצא העיקרי הייתה תמותה בבית החולים ועלויות בריאות בסוף החיים.
סך של 1,607 חולים נכללו בעבודה זו. 315 (20%) קיבלו טיפול פליאטיבי ו-162 (10%) מתו בבית החולים. בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול פליאטיבי, חולים עם מעורבות מוקדמת ומוקדמת מאוד חוו ירידה משמעותית בסיכון למוות בבית החולים (OR 0.21 CI 0.06-0.69 P = 0.01 ו-0.11, CI 0.01-0.78 P = 0.03, בהתאמה) וטיפולם היה כרוך בעלויות בריאות נמוכות באופן מובהק. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תמותה בבית החולים ובעלויות הטיפול הרפואי בין חולים ללא טיפול פליאטיבי לבין אלו שקיבלו טיפול פליאטיבי מאוחר.
מעורבות טיפול פליאטיבי מוקדם קשורה לירידה בסיכון למוות בבית החולים, ניצול נמוך יותר של טיפול רפואי, ועלויות נמוכות יותר בחולים עם סרטן המעי הגס. ממצאים אלה מספקים ראיות בעולם האמיתי התומכות באינטגרציה מוקדמת של טיפול פליאטיבי, אם כי התזמון האופטימלי (מוקדם לעומת מוקדם מאוד) נשאר נושא לדיון.
מקור: