סרטן הערמונית גרורתי העמיד לסירוס (mCRPC) הוא הצורה הקטלנית של סרטן הערמונית. מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה זיהו שינויים גנומיים ספציפיים המנבאים את התפתחותו של mCRPC, אך ההשלכות הקליניות של שינויים גנומיים אלה טרם הוסברו במלואן. קבוצת מחקר ששילבה יחד עשרות מרכזי סרטן ואוניברסיטאות מובילות בארה"ב עשתה שימוש באנליזות של רצף גנום שלם (WGS) בכדי להעריך את הקשר בין שינויים בגן של החולה לבין ההישרדות הכללית (OS), ולהשתמש ברצף RNA שלם בתעתיק כדי לזהות דרייברים גנומיים ספציפיים המתווכים עמידות לאנזלוטאמיד.
עוד בעניין דומה
החוקרים בצעו ניתוחי שרידות וניתוח העשרה לקבוצת גנים (GSEA) על תוצאות רצפי WGS ו-RNA עבור קבוצה של 101 חולי mCRPC.
שילוב של שני שינויים ב-DNA ב-RB1 ניבאו באופן עצמאי הישרדות כוללת לקויה (חציון 14.1 לעומת 42 חודשים p = 0.007) לגברים עם mCRPC. אנליזת GSEA זיהתה את מסלול ה-Wnt / β-catenin כמסלול המובנה באופן דיפרנציאלי בקרב חולים עמידים לאנזולוטמיד. בנוסף, מוטציות β-catenin היו בלעדיות לחולים עמידים לאנזולוטמיד (p = 0.01) וניבאו באופן בלתי תלוי את הישרדות מופחתת (חציון 13.6 חודשים לעומת 41 חודשים, p = 0.025).
החוקרים מסכמים כי הנוכחות של שני השינויים ב-DNA של RB1 שזוהו באנליזת WGS היו קשורים באופן עצמאי להישרדות לקויה בקרב גברים עם mCRPC. כמו כן, החוקרים מסבירים שמסלול ה-Wnt / β-catenin ממלא תפקיד חשוב בעמידות לאנזלוטמיד, עם ביטוי מסלול דיפרנציאלי והעשרה של מוטציות β-catenin בחולים עמידים. בנוסף, מוטציות β-catenin ניבאו פרוגנוזה גרועה יותר בקבוצת מחקר זו.
מקור: