מחקר זה נערך במטרה להשוות בין ערך הניבוי של הסינדרום הצירקדיאני לזה של הסינדרום המטבולי, עבור תחלואה קרדיווסקולרית. החוקרים אספו נתונים לגבי 9,360 מבוגרים סינים מעל גיל 40. מבין המשתתפים במחקר (אשר התבסס על איסוף נתונים משנת 2011), 8,253 עברו מעקב ב-2015. החוקרים הגדירו סינדרום מטבולי על פי harmonized criteria. סינדרום צירקדיאני הוגדר כסינדרום מטבולי לצד משך שינה קצר ודיכאון.
עוד בעניין דומה
תוצאות המחקר הראו כי השכיחות של הסינדרום הצירקידאני והמטבולי היתה 39% ו-44.7%, בהתאמה. שני הסינדרומים היו קשורים ישירות לשכיחות של תחלואה קרדיווסקולרית.
יחס הסיכויים עבור שכיחות תחלואה קרדיווסקולרית אצל הסובלים מהסינדרום הצירקדיאני ומטבולי, בהתאמה, היה 2.83 (95% רווח בר-סמך 2.33-3.43) ו-2.34 (1.93-2.83) אצל הגברים במחקר ו-2.33 (1.98-2.73) ו-1.79 (1.53-2.10) בקרב הנשים.
תוצאות דומות היו בבדיקת ההיארעות של תחלואה קרדיווסקולרית. היארעות תוך חמש שנים של תחלואה קרדיווסקולרית עמדה על 15.1% אצל המשתתפים עם הסינדרום הצירקדיאני ו-14% בקרב המטופלים עם הסינדרום המטבולי. מספר מרכיבי הסינדרום הצירקדיאני נמצא עם כוח ניבוי גבוה יותר עבור שכיחות והיארעות תחלואה קרדיווסקולרית בהשוואה למרכיבי הסינדרום המטבולי.
החוקרים סיכמו כי הסינדרום הצירקדיאני נמצא כגורם מנבא טוב יותר לתחלואה קרדיווסקולרית בהשוואה לסינדרום המטבולי.
מקור:
Shi et. al (2021) Journal of Internal Medicine DOI: https://doi.org/10.1111/joim.13204
תגובות אחרונות