במחקר חדש, שנערך ב-National Sciences and Nutrition Institute במקסיקו, והתפרסם בכתב העת Nephrology, ביקשו החוקרים ליצור מדד סיכון אשר תנבא את הסיכון האינדיבידואלי לסיבוכים משמעותיים עבור מטופלים העוברים ביופסיה כלייתית מלעורית של כליה נאטיבית.
עוד בעניין דומה
מדד הסיכון נוצר מתוך קוהורט של 1,205 מטופלים מבוגרים אשר עברו ביופסיית כליה מלעורי ועבר עיבוד של ניסוי ותיקוף. גורמים אשר נמצאו קשורים לסיבוכים משמעותיים נגזרו מאנליזה חד-משתנית, ולאחר מכן נבדקו במודל רגרסיה לוגיסטית מדורג רב-משתני. בהתבסס על היחס הצולב, כל גורם מנבא עצמאי קיבל מספר משקלל.
נתונים סטטיסטיים: ההיארעות הכללית של סיבוכים משמעותיים עמדה על 3.2%. גורמים בלתי-תלויים אשר נמצאו קשורים לסיבוכים משמעותיים היו: המוגלובין נמוך יותר לפני הפרוצדורה, טסיות נמוכות יותר, אוראה ניטרוגן בדם גבוה יותר, מחלת כליות כרונית אשר תועדה באולטרסאונד עוד לפני הביופסיה, והנוכחות של המטומה בבדיקת אולטרסאונד אחרי ביצוע הביופסיה.
ציון של הערכה טרום-ביופסיה כלל את ארבעת המנבאים ודירג מטופלים בשלוש קבוצות עם סיכון גובר בציונים הגבוהים יותר( סיכון נמוך 0.1%, סיכון בינוני 3.0%, סיכון גבוה 26.1%). מדד הציון נצמא בעל כוח אבחנתי טוב (שטח מתחת לעקומה = 0.872). ההוספה של ממצאי אולטרסאונד בתר-ביופסיה הגבירה את הכוח האבחנתי (שטח מתחת לעקומה = 0.938). מדד סיכון בתר-ביופסיה גבוה יותר גם כן נמצא קשור להיארעות מוגברת של סיבוכים משמעותיים (סיכון נמוך 0.2%, סיכון בינוני 2.7%, סיכון גבוה 16.9%).
סיכום: לאור הממצאים החוקרים מסכמים שניתן להעריך את הסיכון לפתח סיבוכים משמעותיים אחרי ביופסיית כליה מלעורית באמצעות מדד סיכון פשוט אשר ניתן לחשבו ממידע זמין.
מקור: