נכון להיום, אין הסכמה כוללת באשר לאסטרטגיה ולבדיקות ההדמיה האופטימליות במסגרת מעקב אצל מטופלים עם מלנומה. מטרת המחקר הייתה לנתח את התועלת בהדמיות השונות, ובמיוחד ב-CT, במהלך מעקב אצל אנשים עם מלנומה בשלבים שונים של המחלה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים רפואיים ממטופלים עם מלנומה אשר אובחנה בין 2001 ל-2011. מטופלים שהיו בשלב 0 (אין-סיטו) או IV (גרורתי) הוחרגו מהאנליזה, לצד מטופלים אשר הפסיקו מעקב בתוך שלוש שנים. 649 מטופלים עם מלנומה נכללו במחקר.
תוצאות המחקר הראו כי לאורך כל תקופת המעקב זוהו 90 הישנויות. מרבית המקרים (n=71, 79%) של מטופלים עם סרטן גרורתי (n=90) אובחנו במהלך שלוש השנים הראשונות. כמו כן, אצל 35% מהמטופלים הגרורות זוהו באמצעות CT. על אף שמעל ל-66% מהדמיות ה-CT התבצעו עבור מטופלים בשלב I, שלושה מקרים בלבד נמצאו חיוביים (0.1%) באוכלוסיה.
החוקרים סיכמו כי אין צורך במעקב רדיולוגי אינטנסיבי לשם מעקב אחרי מטופלים עם מלנומה בשלבי מחלה מוקדמים (IA-IIA). על פי החוקרים, מעקב ראשוני וקבוע באמצעות בדיקות הדמיה (עם עדיפות ל-CT) עשוי להיות מומלץ עבור המטופלים החל משלב IIB.
מקור:
Melánia Pozsgai et. al (2021) EJD DOI: 10.1684/ejd.2021.4054