במחקר EMPA-REG OUTCOME, שבחן אירועים קרדיווסקולריים בחולים עם סוכרת מסוג 2 שטופלו באמצעות BI 10773 - Empagliflozin - השתתפו 7,020 חולים בעלי מחלה קרדיו-וסקולרית קיימת.
עוד בעניין דומה
Empagliflozin ניתן בנוסף לטיפול המקובל והוריד את הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית ב-38%ֵ לעומת הטיפול באינבו (יחס סיכונים 0.62 [רווח בר סמך 95% 0.49, 0.44]). ניתוח תיווך זה מעריך את המידה שבה משתנים במהלך המחקר תרמו להורדה בתמותה מסיבות קרדיווסקולריות בטיפול עם Empagliflozin.
במחקר זה, תוצאות המתווכים האפשריים על יחס הסיכונים עבור תמותה קרדיווסקולרית בטיפול ב-Empagliflozin לעומת אינבו נותחו באמצעות מודלי רגרסיה של Cox כאשר קבוצת הטיפול הותאמה לערכי הבסיס של המשתנה והשינוי שלו מערך הבסיס או החציון המעודכן (כלומר, בהתחשב בכל הערכים הקודמים) כתלות בזמן. יחסי הסיכונים הושוו למודל ללא התאמה למשתנים. ניתוח רב משתנים בוצע גם כן.
החוקרים מצאו ששינויים בהמטוקריט ובהמוגלובין תיווכו 51.8% ו-48.9%, בהתאמה, מתופעת הפחתת הסיכון של Empagliflozin עבור תמותה קרדיווסקולרית לעומת טיפול באינבו על בסיס שינויים מערכי הבסיס.
תוצאות דומות הושגו גם בהשוואה לערכי החציון המעודכנים. שיעורי תיווך קטנים יותר (מקסימום 29.3%) נצפו עבור חומצה אורית, גלוקוז בפלזמה בצום ו-HbA1c. במודלים רבי משתנים, ששילבו השפעות של Empagliflozin על ההמטוקריט, רמת גלוקוז בצום, חומצה אורית ויחס אלבומין בשתן: קריאטנין השינויים המשולבים מערכי הבסיס סיפקו שיעור תיווך של 85.2% בעוד שניתוח החציונים המעודכנים סיפק שיעור תיווך של 94.6% מהתופעה.
החוקרים מצאו שמתוך כלל המשתנים שנבדקו, נפח הפלזמה, שיוצג על ידי ההמטוקריט, היה המתווך המשמעותי ביותר בתופעת הפחתת התמותה הקרדיווסקולרית בעקבות טיפול ב-Empagliflozin.
מקור:
Inzucchi S.E et al. (2018) Diabetes Care. 41 (2)